בטקסט הזה לא תהיה אף מילה מקצועית, לא על מי לשמור, לא נתונים סטטיסטיים ולא ניתוחים והערכות. הפועל תל אביב (הערב מול ונציה) ומכבי תל אביב (מחר מול ולנסיה) חוזרות למעגל המפעלים האירופיים לראשונה מאז תחילת המלחמה ונדמה שכל עיסוק בכדורסל נטו לא רלוונטי. הכל מקבל משמעות אחרת.
הפועל ת"א שתשחק ביורוקאפ ומכבי שתשחק ביורוליג נכנסות אל הלא נודע. כל ניסיון להעריך את מצבן המקצועי לקראת המשחק הוא לא רציני. הקבוצות התאמנו חלקית, בתחילה הזרים היו בחו"ל והישראלים נשארו בארץ. זאת לפני שדיברנו על המצב המנטלי של השחקנים, ועל הפניות הרגשית שלהם לשחק כדורסל ועל היכולת להתרכז במשחק עצמו.
זה עוד החלק הפשוט, החלק הקשה יותר יגיע בהמשך בגלל השהייה הארוכה בחו"ל ומשחקי החוץ הרצופים. זה יהפוך מסובך יותר כשמשחקי הבית המיועדים (וסביר להניח שזה יקרה) יזוזו והקבוצות יתחילו גם לארח משחקים מחוץ לישראל. גם הפועל ירושלים והפועל חולון בליגת האלופות ייכנסו לקלחת הזו בעתיד הקרוב מאוד.
אלה יהיו משחקים מסוג אחר. משחקים שכוחם הוא בעצם קיומם. התוצאה שבדרך כלל היא חזות הכל, הרבה פחות משמעותית הפעם. המסר המרכזי - המשך פעילות למרות הקשיים והמגבלות. חשוב להראות לאירופאים ולחובבי הכדורסל ברחבי היבשת שאנחנו פה למרות הכל, ועל אף הכל.
הקבוצות והשחקנים יהפכו גם למסבירים ולשגרירים בעלייה למגרש וגם בירידה ממנו. עוד תרומה קטנה להסברה הישראלית בימים קשים אלה.
למי ששואל את עצמו האם במצב הנוכחי יש טעם להמשיך להשתתף במפעלים האירופיים, התשובה הברורה שלי היא שחשוב שישחקו. בימים כתיקונם מועדון מייצג קודם כל את עצמו ורק אחר כך את המדינה. עכשיו זה הפוך: הם מייצגים קודם כל את המדינה.
בימים אלה כל איזכור קבוצה מישראל יש לו משמעות גדולה. תיראו את פרומיטיי האוקראינית שכבר עונה שניה משחקת מחוץ לאוקראינה בגלל המלחמה, אבל ממשיכה לעשות זאת בעקשנות כדי לשמור על המועדון ולייצג את המדינה. בדרך הזו המועדון האוקראיני מפגין מהו חוסן של מועדון, מהו חוסנה של מדינה. זו המשימה העיקרית של הישראליות שיוצאות עכשיו לדרך ארוכה ולא פשוטה בכלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו