"אמרתי להם שבאתי לקחת אליפות", מספר פיני גרשון ל"ישראל היום" על הפגישה הראשונה שלו עם שחקני הפועל גליל עליון בקיץ של 1992.
"בראד ליף נתן מרפק לסטיב מאלוביק ז"ל ואמר לו: 'הבחור הזה משוגע'", פיני נזכר בתחילת העונה ההיא. בסיומה, אותה נבואה שנראתה לא קשורה למציאות אכן התממשה, והחודש אנחנו מציינים 30 שנה לאותו תואר היסטורי וסנסציוני.
גרשון מסביר מה עמד מאחורי ההצהרה הנועזת: "קודם כל מוטיבציה. להכניס את המערכת לשיגעון. בחלומי ידעתי איך אני מסדר את הקבוצה הזו כך שיהיה קשה להתמודד איתה". התבנית הטקטית שעליה מדבר גרשון היתה מה שנקרא "כדורסל הפוך", הוא מסביר: "הגבוהים בחוץ והנמוכים בפנים. מייק גיבסון ומאלוביק מחוץ לקשת השלוש, דורון שפר ובראד ליף מתחת לסל. הפכתי את הכדורסל שלנו. מעבר לאיכות השחקנים גליל היתה קודם כל קבוצה, אחת האינטליגנטיות שהיו פה".
פרק נכבד מקדיש גרשון לשחקן הזר אנדרו קנדי: "אחד הזרים הגדולים שהיו בארץ, שחקן גדול ואישיות. ביום שנפגשנו לראשונה הוא דיבר איתי חצי שעה על כדורסל. הוא עשה לי בחינה, אבל הראיתי לו שאני לא פראייר".
כמו על כל אחד אחר, לפיני יש סיפור על הפאוור־פורוורד: "היה לנו משחק אימון מול גבת, והזר הנבחן שלהם קלע 30 נקודות על קנדי שהיה שומר מצוין. התברר שהם היו חברים. באתי להנהלה ואמרתי להם לשלוח את אנדרו הביתה, הוא בא אלי והודה שרצה לעזור לחבר לקבל חוזה והוסיף: 'מעכשיו אני אשמור בצורה שאתה תיקח בזכותה אליפות'".
היסטוריה מול מכבי
עוד לפני שגליל זכתה בתואר, היא עשתה היסטוריה כאשר בחצי גמר הפלייאוף ניצחה את מכבי ת"א 2:3, ולקחה ממנה את תואר האליפות אחרי 23 שנה. גרשון לא יודע להסביר את מקור האיבה שהיה בין מכבי ת"א לבינו, אבל מודה לראשונה: "כעסתי עליהם שלא ספרו אותי. הייתי טוב יותר מכל המאמנים שהיו להם".
ההצהרות של פיני בעונה הזו הוציאו את מכבי משלוותה: "מישהו שהיה שם בפנים סיפר אחרי שנים שכל הכותרות והקשקושים שלי במהלך העונה חיממו אותם, וכל יומיים תלו שם בחדר ההלבשה עיתונים עם דברים שאמרתי".
גליל העפילה לגמר מול הפועל ת"א בלי יתרון ביתיות: "באנו לאוסישקין למשחק הראשון והיו בלונים באוויר כאילו האליפות כבר אצלם. בראד ליף חטף פצצה לסנטר במחצית הראשונה וסיים את המשחק באיכילוב. למרות זאת ניצחנו בזכות ג'רי סיימון, שחקן ספסל שהיה קולע מהכיס. כשניצחנו את המשחק הזה ידעתי שניקח אליפות".
התקלות שבדרך
גליל עלתה ל־0:2 עם ניצחון בכפר בלום, אך הובסה במשחק השלישי בתל אביב, ואז הגיעה התקלה גדולה. "באימון למחרת ההפסד בראד ליף לא הגיע", גרשון מספר, "התברר שאחרי ההפסד הוא שתה ולא התעורר. יותר מזה, אפילו לא ידעו איפה הוא. לאימון בבוקר שלאחר מכן הוא הגיע ואמרתי לו שבמצבו הוא לא יכול להתאמן. הוא אמר לי שהוא ייצא לריצה כדי לנקות את הגוף. לא תאמין, אבל הוא רץ לא פחות מ־50 דקות והיה מצוין במשחק הרביעי, שבו זכינו באליפות".
פיני ממשיך לספר על הצרות: "יום לפני המשחק הרביעי והקובע מייק גיבסון נפצע בגב בצורה רצינית. הבאתי במיוחד כירופרקט מהרצליה, שלא רק טיפל בו אלא גם ישב בהיכון מתחת לסל, 'כדי לסדר אותו בכל פעם שהעניינים משתבשים'".
ביאת המשיח
בחצי השני של העונה ליוו את הקיבוצניקים החילונים אנשי חב"ד: "באו אלי החברה מצפת ואמרו לי שאם אני רוצה לזכות באליפות אני צריך לשלוח מכתב לרבי מלובביץ', אבל בתמורה אנחנו צריכים לתלות שלט באולם ולהשמיע במשחקים את 'משיח, משיח'". המאמן צוחק: "למרות שהיה מדובר בקיבוצניקים, זה עבר".
על סיפור הקצפת והדובדבנים, שהפך לסמל של אותה עונה, גרשון מסביר: "התערבתי עם מישהו שאם אנחנו עוברים את מכבי הוא יכול לדפוק לי עוגת קצפת בפרצוף, וזה מה שהוא עשה, אז אמרתי שעכשיו האליפות תהיה הדובדבן שבקצפת. קידמתי את המכירות של הפרי באותה עונה".
גליל היתה הקבוצה הראשונה שזכתה בתואר מחוץ לתל אביב, וכאן מגיע הסיפור על שכרו של המאמן: "לפני העונה אמרו לי שמקצצים ונתנו לי 17 אלף דולר פחות מלמולי קצורין שאימן לפניי. אמרתי שאני מסכים, אבל שאם זוכים באליפות אני מקבל את מה שהורידו לי כפול שניים כבונוס, וזה מה שהיה".
בעקבות הזכייה קיבלה הקריירה של גרשון תפנית: "העונה הזו שינתה לי את הקריירה. כבר במכבי ראשל"צ, עונה לאחר מכן, הרווחתי סכומים גבוהים מאוד במושגים של אז. בסופו של דבר זוכרים תארים, וזה מה שפתח לי את הדרך למכבי למרות כל המשקעים. לא האמנתי אז שהם ייקחו אותי".
