למה מכבי ת"א היתה צריכה את הניצחון הזה על פנרבחצ'ה? הרי כבר חודשים היא מסתובבת עם זהות יורוליג מוגדרת, יודעת היטב שהזנב המקופל בין רגליה הולם אותה היטב, מרגישה בנוח בתחתית הטבלה, מלאת תקווה לבניית הקבוצה הבאה, מסתפקת בגביע המדינה ובהשפלת הפועל ת"א, יודעת בדיוק מי מהשחקנים עשה לה שירות רע, ומי עשה רע יותר.
והנה, רגע לפני שעונת היורוליג נגמרת, היא ממתיקה את הגלולה, או עושה אותה מרה יותר, כשהיא נותרת עם המחשבות על מה היה קורה אילו ומנצחת בחוץ את מי שרואה את עצמה כמועמדת לזכייה ביורוליג, 81:79. אולי עדיף מעולם לא מאשר מאוחר.
הנה, סילבן לנדסברג, התקווה המאוזרחת הנכזבת מאוניברסיטת וירג'יניה, הסקורר החיפאי שהוקטן לליגה הישראלית, נותן תצוגה משוחררת מציפיות על ראשו של זליקו אוברדוביץ', עם 22 נקודות וסל ניצחון של כדור מקפץ עד אינסוף על הטבעת, משאיר את כולם תמהים על עוצמת כוחו של הגארבג' טיים. הנה ג'ו אלכסנדר, האיש ששום מקלדת לא יכולה לייצר את שלוש המילים "פעולת כדורסל רציונלית" לצד שמו, נותן הופעה אחראית, שקולה, מנצחת.
ויותר מכל, אחד משורשי הקונספציה המוטעית זכה הערב (ג') מן ההפקר של הפציעות של פנרבחצ'ה, כשצמד הרכזים הישראלי מקל ואוחיון סיפק תצוגה מרשימה של מנהיגות וקבלת החלטות, יחד עם העלמתו של בובי דיקסון. כי עמוק בפנים, למרות הסימפטיה הבסיסית לשניהם, אין איש כדורסל שיכול לחתום לכם שזה הצמד שהוא מוכן ללכת איתו לקרבות יורוליג בעונה הבאה, גם אם הם גרמו לדיימון סימפסון, האיש מנס ציונה, להראות כמו גבוה לגיטימי.
בגאצקיס. משחק יעיל של קבוצתו הביא לניצחון // צילום: Gettyimages
מכבי ת"א, שהיתה מוכנה לחתום על הפסד בכבוד אחרי פיגור 25:15 ברבע הראשון, יצאה עם ניצחון של כבוד, מלוא החופן מחמאות, מופת של אנדרדוג שמרוצה מ־40 אלף היורו שמעניק היורוליג על כל ניצחון. הרכבים אתלטיים של בגאצקיס, 50 אחוזים משלוש, ומשחק מעבר יעיל העניקו ניצחון יוקרתי, עם הרבה זמן להעביר עד לקרבות חודש יוני.
מכבי ת"א, חמודונת שכזו, הצליחה לייצר סוף סוף סימפטיה, מתוך אחדות, משמעת ומשחק קבוצתי. היא גם תשכנע את עצמה שמי בכלל צריך את הפיינל פור שייערך השנה באיסטנבול, עם כל המצב הביטחוני שם. עכשיו נותרה השאלה אם היא תצליח לחבר הערב רצף של שתי ניצחונות אם ולנסיה תדיח את ירושלים, או שהדי הצהלות הירושלמיים מספרד יישמעו היטב בהיכל הריק ביום חמישי הקרוב מול ז'לגיריס.
