נפתח בגילוי נאות. אני נולדתי ליד אולם הפחים, שיחקתי בחולון 15 שנה כולל 5 שנים בוגרים, אימנתי עשרים שנה במחלקת הנוער שלה, ואחד היציעים בהיכל החדש נקרא על שם אבי, שהיה גדול שחקניה בכל הזמנים. כך שיש לי חיבור רגשי לחולוניה, ומכאן (כמעט) הכל מקצועי.
המופע של שיא הביטחון
האליפות של 2008 יצרה פרץ רגשות מטורף אצל מי שחולוניה יקרה לליבו. אליפות ראשונה אחרי 60 שנות פעילות, אליפות ראשונה מזה 15 שנה של קבוצה שאיננה מכבי תל אביב, בניצחון על מכבי, בבית של מכבי. אבל זו היתה אליפות חד פעמית, בפיינל פור ולא בסדרות, ואחריה חולון כמעט התפרקה, לא שיחקה בכלל באירופה, ולא מינפה את ההצלחה. (למרות שזכתה בעונה הבאה בגביע, אותו הניף כריס ווטסון, השחקן היחיד שנשאר בה מעונת האליפות).
האליפות של 2022 היא קצת פחות מרגשת, כי אי אפשר לנצח אהבה ראשונה ובוסרית. אבל זו אליפות הרבה יותר בוגרת, בשלה ושלמה, כי היא משקפת תקופה ארוכה של התגבשות והתפתחות, ומייצרת אושר ורווחה שיישארו לטווח ארוך. היא מעניקה ביטחון בדרך ויציבות כלכלית, ובונה תחושת שייכות והזדהות עמוקות מאוד עם הקבוצה.
האליפות הזו שייכת למאמן נהדר ושחקנים מצוינים, אבל מעל הכל, זו אליפות של מועדון שלם, של צבא האוהדים, ובעיקר של הניהול הספורטיבי האיכותי לאורך השנים האחרונות. כמה מיוחד זה לזכות באליפות בסדרה ולא בפיינל פור, אצלך בבית, אחרי שחטפת את הביתיות במשחק 1, ולא ביד אליהו במשחק בודד, כמו שלושת התארים הקודמים.
אולם ומלואו
האליפות הזו התחילה עם המעבר להיכל החדש שנבנה במזרח העיר. כל מי שגדל כמוני באולם הפחים, מתקשה להאמין שזכינו לחווית הצפייה שקיימת בהיכל החדיש, וזה קורה כל פעם מחדש. גדול, מפואר, נעים, סופר מודרני, ובמיוחד שמישהו חכם הצליח לשכנע את המעצב לצבוע את הכיסאות והקירות בסגול, ואת הגג בצורה שמזכירה ומחקה את הגג העתיק של אולם הפחים, רק חסרים הדליים של שבתאי האפסנאי המיתולוגי.
ההיכל הזה מאפשר למשפחות וילדים להגיע למשחק בלי החשש של הדוחק מהפחים, ולהגדיל בהדרגה את מספר המנויים והמכורים לדבר. האולם נמצא במרכזו של פארק ספורט ובילוי, כחלק ממהפכה תרבותית שעברה על העיר בשנים האחרונות. מוטי ששון לא היה אף פעם מושא לברכות ואהבה מהאוהדים של חולוניה. אבל ראוי שהם יקחו את הגביע, ויגיעו ללשכתו של ראש העיר לומר גם לו תודה, כי האולם הזה הוא שאיפשר את השדרוג האמיתי לקבוצה, שהגיע לשיאו בחגיגות האליפות.
ניהול סיכונים בע"מ
בין אוהדים לקבוצה יש חוזה לא כתוב. "אנחנו האוהדים נלך עבור הקבוצה באש ובמים, נגיע לכל המשחקים, נעודד במלוא הגרון, נקנה חולצות וצעיפים, ניסע למשחקי חוץ וגם למשחקים בחו"ל. אתם ההנהלה, מתחייבים לייצר לנו את הקבוצה הכי טובה, עם המאמן הכי טוב, במסגרת התקציב הכי גבוה שתוכלו להשיג, ולשמור על אופי המועדון". וכאן הנהלת חולון מנצחת במחויבותה לאוהדיה כל הנהלה אחרת. במיוחד העונה, בזמן שמכבי תל אביב והפועל ירושלים החליפו מאמן בממלא מקום רק כדי לסיים את העונה, וכשמכבי ראשון לציון השכנה שחררה את כל הנכסים הישראלים שלה וירדה ליגה.
במקביל, נבנתה בחולון קבוצה אדירה, והיא החליפה מאמן טוב במאמן יותר טוב באמצע סדרה אירופאית, החתימה 4 זרים חדשים תוך כדי העונה, וניהלה באופן מושלם נסיעת חלום לבילבאו לפיינל פור, שאמנם הסתיים בשני הפסדים, אבל חיזק באופן גורדי את החיבור עם האוהדים.
תחת מגבלות התקציב, כל החלטה היתה חייבת להיות מושלמת. ובמבט לאחור, זו הייתה הצגת ניהול - לא פחות מההצגות על המגרש. אופטימיזציה של קבלת החלטות, בחירה באיכות על פני חיסכון, לקיחת סיכונים בטווח הקצר כדי לקצור פירות בטווח הארוך. במקביל להתעקשות על משחק באירופה, טיפול נכון במשברים, והצבת מטרות משניות חשובות, שרובן ככולן קשורות לתמיכה בקהילה. וזה השתלם לאיתן לנציאנו וחבריו להנהלה, ובגדול. והם ה- MVP של העונה.
ניהול מקצועי
להפועל חולון אין מנהל מקצועי רשמי. לא זופר, ולא ניקולה. ההנהלה ממנה מאמן ונותנת לו יד כמעט חופשית לבחור שחקנים ודרך. אבל מעל, מתחת ומסביב, יש גרעין של תודעה שבא מה- DNA של המועדון. הוא בא מהאוהדים, מהמסורת, מהאופי שיש לקבוצות המיתולוגיות של חולוניה, והכל מתגבש לדמותו של ישראל אלימלך, שנדמה לי שאפשר כבר לקרוא ליציע B על שמו, עוד בחייו. ולכן מאוריציו בוסקאליה פוטר למרות הצלחה יחסית, כי הקבוצה שבנה לא שיחקה את "הכדורסל של חולון". וזה היה האירוע המכונן של העונה, שהוביל את גיא גודס לעמוד על הקווים. היילכו שניים יחדיו אלא אם נועדו? מסתבר שנועדו גם נועדו.
במשחק הראשון של העונה הובסו גודס וראשון לציון על ידי חולון. במשחקו האחרון בראשון לציון הובס גודס על ידי הרצליה. ובמשחקו האחרון העונה הביס את הרצליה וזכה באליפות הראשונה שלו. ירידת ליגה ואליפות באותה עונה. "אין דברים כאלה" צעק עמית הורסקי בגביע הראשון של חולון. וגם עכשיו גודס מרגיש שהוא אורח של האוהדים והמועדון, ובצניעותו וחוכמתו הוא התאים את עצמו לאופי ולקבוצה, ולא ניסה לעקם אותה.
לניסיון העודף שהיה לו על יותם הלפרין ואורן אהרוני יש משקל מכריע לאליפות שהושגה בסדרות חצי גמר וגמר ללא יתרון ביתיות. ההגנה האיזורית שיחקה תפקיד מכריע בסדרת הגמר. זו של חולון שיבשה להרצליה את ההתקפה, והשאירה את באב והוקר על 14 נקודות. מצד שני דווקא האיזורית של הרצליה עזרה לחולון, כי אילצה אותה לשחק יחד ולהימנע מהבידודים ומשחק הסוליסטי. וזה היה המפתח. מאזן 7:1 בפלייאוף, קרדיט גדול לקואץ' GG, שחי את המשחק והיה מוכן לכל תרחיש.
שער הגיא
ג'ו רגלנד MVP של הפלייאוף, ונתן חצי שני מופלא. רגלנד ומגי גברו לאורך כל הפלייאוף על הגארדים היריבים והכריעו את הסדרות. חולון קלעה 14 שלשות בשני משחקי הגמר, ולקחה אליפות שנייה 14 שנה אחרי הראשונה. כריס ג'ונסון שומר על, מסוגל לשמור על כל שחקן בעולם בכל עמדה. מייקל קייזר ניצח במו ידיו אתהמשחק הראשון בגמר, מנקו שוב פתח נפלא, דלטון שוב תרם המון, משגב קלע כשהיה קשה. אבל יש שחקן שהאליפות הזו שייכת לו, וקוראים לו גיא פניני. ההגעה של פניני לחולון לפני 5 שנים שינתה את תפיסת המועדון את עצמו. פתאום מגיע שחקן יורוליג, ומדבר על תארים בלי למצמץ. על הטעות הגדולה של שחרורו מכבי תל אביב משלמת עד היום. הוא שדרג את חולוניה ברמת הכדורסל, ברמת המחשבה וברמת הציפיות. וכרגיל, גם במשחק האליפות, כשדברים לא הסתדרו, והאיזורית של הרצליה העיקה, עלה פניני ובאדישות קבר שתי שלשות, מתובלות בחדירה ואסיסט לדלטון שסגרו את הסיפור. 8 שנים אחרי שהניף את גביע היורוליג, הוא הניף צלחת אליפות. סיפור ענק של שחקן גדול, שזקנתו מפארת ומשקמת את השחקן שהוא.
עמית לעת צרה
ואם יש גיבור מקומי אלמוני, ששמר על הלפיד חי ועל רוח המועדון ברמה המקצועית בארבע העונות האחרונות, קוראים לו עמית שרף, וראוי לתת לו את הקרדיט על חלקו בעוגת האליפות. הוא היה עוזרם של חמישה מאמנים שונים (שמיר, דרוקר, דדאס, בוסקאליה וגיא גודס), דאג להעברת המידע החלקה בינהם, ואפילו שמר על הגחלת כשדדאס חזר לייון בתקופת הקורונה וניהל 7 משחקים לבדו, כולל ניצחון גדול בפלייאוף 2020 בשנת הקורונה.
הוא זה שהכין את דוחות הסקאוטינג על קבוצות הליגה וליגת האלופות, ולאורך כל סדרות הפלייאוף חי את המשחק ליד גודס, התריע, לחש, תיקן ותכסס, ונתן הופעה מרהיבה של עוזר אמיתי למאמן. לאחרונה הזמין אותו דדאס להצטרף אליו לצוות המקצועי של פנרבחצ'ה ביורוליג, אבל הוא החליט שאין כמו בבית. עמית נאמן, שעוד יגיע לרמות הגבוהות ביותר, ומהדלת הקדמית.
הרצליה
הרבה יותר ממילה טובה מגיעה להרצליה, שבנתה קבוצה אדירה בתקציב קטנטן, זכתה בגביע והגיעה לגמר הפלייאוף. כל הניסיון של אלדד אקוניס וזופר אבדיה הצטבר לידי איכות מדויקת, והבחירה הטובה ביותר הייתה במאמן טירון אבל מנוסה. אורן אהרוני הוא דמות המאמן העתידי של הכדורסל הישראלי. צנוע, חכם, תקיף אבל גמיש, אחד ששחקנים מתים לשחק עבורו.
הרצליה כבר החתימה את באב והוקר לעוד עונה, ותקווה לחזור עם סגל חזק בשנה הבאה. אבל הבעיה שלה הוא לא הסגל, אלא האולם, ועד שלא יהיה לה היכל גדול ומודרני, תהיה שם תקרה מאוד משמעותית ליכולת ההתקדמות. וגם בעניין הזה היא יכולה ללמוד מחולון.
סוף דבר, או התחלה חדשה
חולון אינה עיר כמו תל אביב, חיפה או ירושלים. אין לה קבוצת כדורגל בכירה, מאז שצפרירים חולון התפרקה לה והתפוגגה.כל העיר מדברת על כדורסל. האווירה לפני המשחק היתה טעונה, מלאה תקוות, ציפיות, ולחץ. מראה הצלחת שעמדה לה באמצע המגרש בתחילת המשחק הלחיץ עוד יותר. חלק מהקהל כבר דיבר על איך ישיגו כרטיס ליום ראשון למשחק 3. רק להוריד האת הנאחס, כשהזיכרון של משחק 2 נגד ירושלים עדיין יושב בראש.
הניצחון במשחק 3 בירושלים היה המשחק הכי גדול של העונה. זו היתה חזרה מהקבר, אחרי מפח נפש טוטאלי. אבל גודס והשחקנים שלו למדו מכל הפסד העונה, ומהמשחק ההוא במיוחד. ומהרגע הראשון היה ברור שהם ברמת מוכנות אחרת ולא יתנו לזה לקרות שוב. ועדיין, אפילו ב-16 הפרש 3 דקות לסיום, עוד לא התחילו חגיגות. החרדה שיתקה, עד שאורן אהרוני הוציא את כריס באב וזרק את המגבת הלבנה. ואין מה להלין על הפריצה למגרש בסיום. זה הזכיר את הצפת המגרש בבוסטון, כשבוב קוזי מכדרר לתוך ההמון. זוהי האליפות שלהם, והם יחגגו אותה במגרש. שלהם.
לכל האוהדים האלה, חולוניה היא המשפחה השנייה. לחלקם, זוהי המשפחה הראשונה. ואחרי סופ"ש של מסיבות הם יחזרו לעיסוקים הקבועים. לעבודה, ללימודים, לצבא, לבית. אבל הם יהיו קצת שונים. יהיה להם חדר חדש בלב, חדר שמקושט בצלחת אליפות צבועה צהוב סגול. לתמיד. ובכל רגע קשה הם יפנו לחדר הזה, כדי לשאוב ממנו גאווה ונחמה. והוא ייצר בהם אדיבות, וחן, וחמלה. וברגעים קשים ממש הוא יקנה להם תקווה. וייתן להם כוח לעוד 15 שנים של אהבה וכבוד למועדון שלהם, ולעצמם. כי זה מה שאליפות נותנת. קלאסה של אלופים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו