העונה בקושי התחילה, והנה ראשי הפועל ירושלים כבר שומעים את הקולות. נהיה פופולרי לבקר אותם, ולפעמים הם "זוכים" בביקורת בכבוד, אבל האמת היא שזה קצת מוקדם וקצת מוגזם. הרי מאז עזיבתו של אורי אלון לפני כמה עונות המועדון הוריד פרופיל, קיצץ תקציב, וחלומותיו הידרדרו מיומרות הצלחה ביורוליג עד להתבוססות בבינוניות הצ'מפיונס ליג. אבל הלחץ, הו הלחץ, נשאר כמו שהיה תמיד. כי לכל כך הרבה אנשים, המילה "ה-פ-ו-ע-ל" היא עולם ומלואו.
כדי להבין את הקיץ האחרון, צריך ללכת כמה חודשים אחורה, להחלטה שגויה וקשה של ההנהלה לשחרר את עודד קטש לפאנאתינייקוס, רגע לפני שני המשחקים המכריעים באירופה. "לא נעמוד בדרכו" הפך לפירוק דה־פקטו של הקבוצה, כשהכישלון באירופה יצר כדור שלג והחלפות מאמנים שהביאו להתרסקות מפוארת גם בפלייאוף המקומי כבר ברבע הגמר.
ההלם בהנהלה הביא להחלטה על ריסטרט - למחוק הכל והתחיל מאפס. אפילו את בריימו, שהיה עוגן ומגדלור של יציבות ואיכות, לא השאירו. והצעד המשמעותי ביותר היה החתמתו של אורן עמיאל, ישראלי עם ניחוח אירופי, שאמור להביא סטייל חדש של אימון וגישה למשחק, עם ניסיון והצלחה באירופה ובליגת האלופות. ומי שעושה צעדים כל כך גדולים וחזקים, חייב לדעת מראש שזה ייקח זמן.
אבל בירושלים אין ימי חסד. הלחץ המיידי נוצר משני ההפסדים בבית לקרשיאקה ולמנרסה, שלפחות אחד מהם היה לגמרי בידיים אדומות. שילוב של החלטות על המגרש, החטאות קריטיות מהקו, וקצת החלטות מאמן (עונש חינוכי לשון קילפטריק). גם הבנייה של הקבוצה טיפוסית לשנים האחרונות, עם יותר מדי זרים בינוניים ומעט מדי מנהיגים. השנה נוספו גם שמות גדולים מאוד (בנט ומייקר), שבינתיים תורמים ביחס הפוך לשם, וגייטס הוא כרגע הזר השישי המיותר. וכשבנט מחפש רק לזרוק שלשות ונראה זועף ומתוסכל, זה עלול להרעיל את כל הקבוצה.
חוסר ריכוז
הבעיה העיקרית היא כרגיל בעמדת הרכז, כשרטין אובסוהאן לא ממש מרכז את הקבוצה. ג'יילן אדאמס וקילפטריק די דורכים אחד על השני בעמדה 2, וחסר קאנון בעמדה 3 שיגוון את המשחק, סטייל נאנלי במכבי. אדם אריאל נהדר אבל קצת מוגבל ובעיקר קלעי, כנ"ל עמית גרשון.
בגבוהים איתי שגב הוא היחיד שנהנה לשחק בצבע, ווילי וורקמן לא מציג רבע מהיכולת בחולון שהביאה לו חוזה משודרג. עמיאל חייב להשתמש בישראלים שלו יותר כדי לאזן את המשחק ולחבר את הקבוצה. ובעיקר להקפיד על יסודות, שחסימה תהיה חסימה, מסירה תהיה מסירה, ולכולם יהיה אכפת בהגנה. כרגע מרגיש שכולם עושים את התנועות אבל לא מתכוונים באמת.
בינתיים יש ליגה, והערב משחק קשה מול קבוצה מצוינת. מגיע להפועל ב"ש שנדבר עליה יותר, מועדון שעלה לפני ארבע עונות, ותקע יתד בליגה, עושה פלייאוף, מנוהל מצוין, וגם מקדם ומכשיר שחקנים לליגה (עמית גרשון, ספנסר וייס). באר שבע משחקת את הכדורסל הכי מאומן בליגה, עם הגנת ברזל, ושימוש חכם בכלים ההתקפיים.
לירושלים בבית יש מספיק כישרון כדי לנצח, אבל רק אם תשחרר את מועקת אירופה ותתחיל להתחבר מבודדים לקבוצה. ואם תעבור את ב"ש, תוכל להרשות לעצמה לחשוב על מכבי במוצ"ש, ולחלום על אוסטרוב בפולין. אבל בינתיים - שקט, מתחברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו