רפורמת הבגרויות תכשיל אותנו כחברה

הרפורמה הצפויה בבחינות הבגרות בתחומי הרוח והחברה מגיעה ממניעים טובים: המטרה המוצהרת של משרד החינוך היא לאפשר למידה שאינה דורשת רק שינון, אלא הבנה עמוקה יותר. עם זאת, המסר לדור הצעיר הוא ברור: טיפוח התרבות והרוח חשוב פחות.

אמנם על פי הרפורמה מקצועות מדעי הרוח והחברה לא ייעלמו מבתי הספר, אך באופן טבעי, כאשר אין בחינות בגרות חיצוניות שמודדות באופן אובייקטיבי את ההצלחה, החשיבות שייחסו למקצועות האלה תפחת אצל כל המעורבים בדבר: מנהל בית הספר, שנמדד לפי הישגי תלמידיו בתוצאות הבגרות; התלמידים, שישקיעו יותר במקומות שבהם מודדים אותם; ההורים, שמבקשים עתיד כלכלי טוב לילדיהם; והמוסדות להשכלה גבוהה, שמדידה לא אובייקטיבית תמנע מהם לקבל מועמדים על סמך ציונים אלו.

אם עד היום אחד מתפקידיו החשובים של בית הספר היה להדריך את התלמיד ולסייע לו בגיבוש זהותו ואישיותו, להעביר ערכים ולסגל חשיבה ביקורתית באמצעות עיסוק ודיון בסוגיות שהיו עולות רק בלימודי מדעי הרוח והחברה, הרי שעל כנפי הרפורמה, מקדם משרד החינוך את בתי הספר כמוסדות שמטרתם העיקרית להכין את התלמידים לעולם התעסוקה, שנסוב בראש ובראשונה על רווח כספי. ההכוונה של כל התלמידים למקצועות רווחיים יכולה אמנם ליצור דור שיפתח את יכולותיו הריאליות, אך עלול להפוך לקהה חושים, שטחי וכזה שאינו התנסה בניתוח מצבים הומניים שונים.

למדעי הרוח והחברה יש השפעה גדולה על החברה, גם בישראל. זו חברה מגוונת, שצעיריה נאלצים להתמודד עם סוגיות אתיות מורכבות, מיד עם סיום בחינות הבגרות. איך יצליחו להתמודד עם הסיטואציות הללו, כשמעולם לא עסקו בניתוח נפשו של האדם?! שלא דנו בתהליכים היסטוריים? שלא שאלו שאלות על מהות הקיום? אדרבה, להבנת הפסיכולוגיה החברתית, ההיסטוריה והמשפט חלק מכריע בהתפתחותם של מנהיגים. מנהיגי ישראל, שהצטיינו בתחומים אלו, העניקו למדינה הישגים גדולים לא פחות מהישגיהם הכבירים של העוסקים בעולם ההיי-טק.

ויש לרפורמה הזו תופעת לוואי סוציו-אקונומית. במבט לעתיד, הפחתת החשיבות ממקצועות המדע והרוח תצמצם עוד יותר את החשיפה לתכני הרוח של אוכלוסייה המגיעה מרקע של קושי כלכלי - אותו ציבור שאין לו את הפריבילגיה להצטרף לבתי ספר ייעודים, לצרוך תרבות וחוגים, או לבחור בפיתוח קריירה לא מכניסה. מנתוני מכון המחקר של הכנסת עולה כי שיעור הסטודנטים בפקולטה למדעי החברה מאשכולות 1-2 הוא 12.3%, לעומת 21.1% מאשכולות 9-10. במקצועות האמנות שיעור הסטודנטים המגיעים מאשכולות 1-2 הוא 2% - לעומת 5.8% מאשכולות 9-10. כלומר, בעתיד התוצאה עלולה להיות קשה יותר: דור הומוגני של אנשי תרבות ורוח, בעל רקע זהה וגבוה מבחינה סוציו-אקונומית. הדבר יוביל לטשטוש של פסיפס הזהויות הייחודי בתרבות הישראלית.

לכן, צמצום עד כדי ביטול עולם הרוח אינו הפתרון. מסר, שלפיו ללא מקצועות הליבה החדשים, אין לתלמידים מקום בעולם התעסוקה - אינו נכון. יעידו על כך מגייסים בחברות היי-טק, שגייסו לשורותיהם אנשי רוח וחברה ומעידים על היתרונות הייחודים שלהם. מדינת ישראל זקוקה גם לעובדים הסוציאליים, לאנתרופולוגים, למשוררים ולכלל אנשי הרוח והחברה. אפשר למצוא פתרונות שיפתחו חשיבה ביקורתית ולא יבחנו יכולות שינון. לתלמידים שלנו מגיע יותר, וגם לנו כמדינה שתובל על ידם בעתיד.