שב"כ ללא שרביט: הטענות ומשמעותן

התנהלות גורמי הממשלה, תחת שמות שונים כמו "גורמי ימין" ו"גורמים בקואליציה" או "גורם בכיר במשרד ראש הממשלה", שמיהרו להוציא הודעות חריפות ולדרוש את ביטול המינוי בשל השתתפותו של שרביט במחאה לגיטימית, היא למעשה פגיעה בכל אזרח במדינה

אלי שרביט , שי שבתאי, מכללת SCE
אלי שרביט. צילום: שי שבתאי, מכללת SCE

אלי שרביט ייכנס לספר השיאים כמינוי הקצר ביותר בהיסטוריה לתפקיד ראש השירות החשאי, בשל השתתפותו במחאה נגד הרפורמה המשפטית - אף שלא נשא אז בתפקיד ציבורי.

התנהלות גורמי הממשלה, תחת שמות שונים כמו "גורמי ימין" ו"גורמים בקואליציה" או "גורם בכיר במשרד ראש הממשלה", שמיהרו להוציא הודעות חריפות ולדרוש את ביטול המינוי בשל השתתפותו של שרביט במחאה לגיטימית, היא למעשה פגיעה בכל אזרח במדינה, והמשמעות היא להלך אימים על כל אזרח ועל כל מועמד לכל תפקיד, אפילו מורה בבית ספר יסודי באילת.

בפסילתו של שרביט על רקע מחאתו נגד הממשלה, למעשה בקואליציה ובממשלה מעבירים שדר שאומר: כל מי שחושב אחרת מאיתנו - שמאלה או ימינה, מי שלא חושב בדיוק כמו המנהיג - מקומו לא באף תפקיד במדינה, במיוחד לא בתפקידים בכירים וחשובים. למשל, לא בתור ראש ארגון הביון של המדינה.

הדבר דומה למשטרת מחשבות שמזכירה את המפלגה הקומוניסטית הצפון־קוריאנית ואת מפלגת הבעת' בסוריה.

כאשר שרביט השתתף במחאה נגד הממשלה, הוא היה אלוף במילואים, אזרח מן השורה, לא בעל תפקיד ובוודאי שלא מועמד לתפקיד ראש השב"כ, לכן המסר שטמון בפסילתו אחרי שלשכת ראש הממשלה הודיעה שהוא שנבחר, הוא שאסור לאף אזרח לחשוב להשתתף במחאה, ואם הגעת להיות מועמד לתפקיד כלשהו - תיפסל על כל מחאה שלך בעבר נגד הממשלה. ובמילים אחרות: אנחנו ממנים רק את "אנשי שלומנו".

בעשור האחרון הקואליציה הולכת אחר פולחן האישיות של בנימין נתניהו יותר מאשר אחרי כל דבר אחר, מקדשת את האיש ולא את מעשיו או את תרומתו למען המדינה. תרומה שאין להמעיט בה, אך אין פלא שבמפלגת השלטון אין ולו ביקורת מעטה נגד ההנהגה שלה, כמקובל בכל מפלגה דמוקרטית, ואין פלא שכל מי שמעז למתוח ביקורת - מוצא את עצמו מנודה ומחוסל ומנושל פוליטית מכל תפקיד ומכל השפעה, וגדעון סער דוגמה מדויקת לכך.

אם הטענה שתקבל תוקף רשמי בימים הקרובים תהיה הטענה שלפיה המינוי לא מקובל על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הדבר אמור להדאיג את אזרחי ישראל הרבה יותר מכל דבר אחר. שכן, אם המינוי אמור מההתחלה לעבור את אישור ארה"ב - אז ראיונות המועמדים אצל ראש הממשלה מיותרים לחלוטין; אפשר לשלוח את המועמדים לראיונות בחדר הסגלגל בבית הלבן, וחבל על אחיזת העיניים שבתהליך הראיונות שסוקר כאן בישראל.

אם הנשיא האמריקני מחליט עבור ישראל גם בסוגיה פנימית העוסקת במינוי כה חשוב, אז עדיף כבר להעביר את יום העצמאות של ישראל ל־4 ביולי, כדי לחגוג עם מדינת־האם ונותנת החסות.

דאגה גדולה עולה מהתבטאויותיהם של חברי כנסת דוגמת טלי גוטליב, ששאלה "האם אין אנשי ימין מעולים ואמיצים ומנוסים שיכולים לעמוד בראש השב"כ?". זה מדאיג, כי האמירה מצביעה על כך שהבחירה היא אידיאולוגית ולא מקצועית, וכאן בדיוק טמונה הסכנה למדינה, למוסדותיה ולאזרחיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר