ביום ראשון יחול יום הבריאות העולמי. זאת הזדמנות לומר שבעשור האחרון מערכת הבריאות בארץ מתמודדת עם אתגרים משמעותיים וקיצוצים כבדים. התזמון בעייתי במיוחד נוכח מצבי משבר בסדרי גודל עולמיים שחווינו, כמו מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל.
מעבר לאתגרים הידועים, מתמודדת המערכת עם אתגר מדאיג שנמצא מתחת לרדאר ומאיים להקריס את המערכת. סדרת מחקרים שנעשו בעולם מעלים כי 60% מהחולים הכרוניים בישראל אינם נוטלים תרופות, על אף הסכנות הבריאותיות הברורות הטמונות בכך. מדובר במאות אלפי ישראלים שעושים דין לעצמם, ומסכנים ביודעין את בריאותם האישית ואת בריאות משפחותיהם וכלל הציבור.
תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם: הגבר הישראלי חי בממוצע כ־80 שנים ואישה חיה כ־84 שנים. אך יותר מ־65% ממקרי המוות בישראל כיום נגרמים כתוצאה ממחלות. ההוצאה הציבורית על טיפול במחלות כרוניות מוערכת בכ־9 מיליארד שקל בשנה.
חוסר ההיענות לטיפול תרופתי הוא תוצר מתמשך של נסיבות תרבותיות, חברתיות ומסורתיות, ואף קשור לאי־אמון שרוחשים אזרחים רבים למערכת הבריאות. נוסף על כך, חולים רבים נמנעים מנטילת תרופות כרוניות מתוך אמונות תפלות ומסורתיות, בורות וחוסר מודעות, לצד כמויות של מידע כוזב המשפיע על התודעה. התוצאה: סיבוכים מיותרים, עלייה דרמטית של עשרות אחוזים בכמות האשפוזים המיותרים ומקרי נכות בעקבות שבץ, התקפי לב, ומקרי מוות שניתן היה למנוע.
הפתרון טמון בהשקעה אמיתית בהסברה, בחינוך לבריאות ולרפואה מונעת, ובטיפול ביד קשה וסנקציות כנגד אלה שמפיצים פייק ניוז. לצד זאת, אם ישראל רוצה להישאר מדינה חדשנית בתחום הבריאות, חייבים להטיל מיסים על מזון מעובד וממכר, ולהקל על הכנסת מזון בריא לארץ. חובה לפתח רפואת קהילה שתכלול חיבור אמיתי לחולה ולמשפחתו, וחייבים להכשיר את הצוות הרפואי, כולל אחיות ורופאים, להתמודד עם טכנולוגיות רפואיות חדישות.
כאמור, ההזנחה של מערכת הבריאות הציבורית משפיעה לא רק על החולים הכרוניים עצמם, אלא על כלל האוכלוסייה. אם לא נתעורר בהקדם, ונמשיך לטמון ראשנו בחול לנוכח התפוררותה של המערכת - נמצא את עצמנו בקרוב מאוד במצב שבו שירותי בריאות נאותים לא יהיו נגישים לכלל הציבור, ורק מתי־מעט יוכלו להרשות לעצמם שירותי רפואה פרטיים ברמה גבוהה. זו תהיה פגיעה חמורה לא רק בזכות לבריאות, אלא במרקם החברתי והחוקתי של החברה הישראלית.
ישראל צריכה לקחת אחריות ולפעול בהשקעה אמיתית בתחום הבריאות הציבורית, ולהבטיח טיפול איכותי ונגיש לכל, תוך שמירה על חינוך לבריאות ומניעת מחלות כרוניות.
ללא שינוי מיידי, נעמוד בפני מערכת בריאות הסמוכה על רפואה פרטית בלבד, וחלקים נרחבים באוכלוסייה שידם אינם משגת מודרים ממנה.
הכותבת, ד"ר מרינה צדקין תמיר, היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו