התקשורת הישראלית, בהכללה, נשמעה השבוע כאילו היא בשירות דוברות חמאס. בבוקר אחרי התקיפה האווירית המוצלחת בעזה, תקיפה שבה חוסלו בכירים בזרוע המדינית והצבאית של חמאס וחוסל גם דובר הג'יהאד האסלאמי, עלתה אווירה של אבל מהול בזעם על פניהם ומקלדותיהם של עיתונאינו.
סוף־סוף, אחרי גמגום של יותר משבועיים, עשתה הממשלה משהו מלבד עצירת הסיוע ההומניטרי. אבל במקום לפרגן לצבא ולממשלה - התייצבו המיקרופונים והמקלדות לימינו של אבו עוביידה.
הנה דוגמית: את הבוקר פתח עיתונאי התאגיד מואב ורדי, שקבע כי "חמאס דווקא היה מוכן לשחרר את החטופים, בהתאם להסכם שעליו חתמה ישראל. זו ישראל שסירבה לבצע את שלב ב' של העסקה". הוא זכה להדהוד משלל חבריו בתאגיד השידור הציבורי. טלי מורנו, גם היא מהתאגיד, הגדירה את המבצע המוצלח כ"מבצע להשבת בן גביר".
בר שם־אור, עיתונאי בתוכנית התחקירים בתאגיד, קבע שהפסקת האש הסתיימה "רגע לפני מחאת הענק שמתוכננת נגד הממשלה שנקבע לגביה ב־48 שעות האחרונות". לפי שם־אור, ביבי חיכה עד שתהיה מחאה נגדו, וכשהיא הגיעה - הוא מיהר להקריב את החטופים במבצע צבאי.
כן, זו הרמה. מיכל פעילן, עיתונאית חדשות 12, גם בחרה צד: "חמאס היה מוכן לשחרר את החטופים, בהתאם להסכם שאליו התחייבה ישראל, אבל נתניהו סירב לבצע את שלב ב' של העסקה, שכלל את שחרור כל החטופים, כי סירב לסיים את המלחמה". ברק רביד, כתב וואלה ו־CNN, הבהיר גם בפני העולם מי הצד הרע: "הפסקת האש לא 'קרסה', היא 'הוקרסה' על ידי ממשלת ישראל".
לאורך היום עלו שני סקרים מאולתרים בשני ערוצי טלגרם. הראשון, בערוץ הטלגרם של מוריה אסרף ודורון קדוש, הכתב הצבאי של גל"צ, שמסגר את הסקר כך: "סוגיה שאסור להתעלם ממנה: התנגדות ציבורית רחבה לחזרה ללחימה בעזה, האם אתם תומכים במבצע בעזה?"
6,617 איש ענו, 81% מתוכם תמכו, 12% התנגדו. כלומר, מבחינת קדוש יש התנגדות ציבורית רחבה, אבל אצלו בסקר התוצאה אפילו לא גבולית, היא מובהקת. בטלגרם של אבו עלי אקספרס התוצאה דומה, יותר מ־43 אלף איש הצביעו, והתמיכה עמדה על 83%.
איך זה קורה? איך זה שרוב התקשורת ומחאת קפלן מזמרים, שוב, אותן זמירות? למה אפילו במשוואת ביבי־חמאס הם דבקים ב"רק־לא־ביבי" הישן והרע?
הבית הלבן, בניגוד אליהם, היה ברור: "בסירובו לשחרר חטופים, חמאס הוא זה שבחר במלחמה". כן, זה כה פשוט. מדינת ישראל נכנסה למו"מ על שלב ב' של העסקה ביום ה־16 של שלב א'. הפער, התברר, היה בלתי ניתן לגישור.
כדי למצות אפשרויות לשחרור חטופים ניסו לרבע מעגלים באמצעות הארכת שלב א' או מתווה וויטקוף, ונצרו את האש יותר משבועיים בלי ששוחררו חטופים. כל זה לא צלח, כי חמאס רוצה רק דבר אחד: לנצח במלחמה בעזרת החטופים. אנחנו נמצאים כיום במצב מו"מ תקוע לחלוטין, ארגון טרור שמשקם את כוחו במהירות, ויש מודיעין המצביע על כך שהוא מתכנן תקיפה בקרוב מאוד. איך, במצב כזה, יש מי שמצדד או אפילו מבין את עמדת חמאס?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו