עזה כמוות: מדיניות של אפס סובלנות

6 באוקטובר כאן. עשרות עזתים הרהיבו עוז להתקרב בשבוע שעבר עד כדי 300 מטרים מגדר הגבול, סמוך לנחל עוז. ומה צה"ל עשה? ירה ירי אזהרה בלבד כדי "להרחיק" אותם. צריך לשפשף עיניים למראה החידלון. על הפלשתינים, וגם על קובעי המדיניות והצבא שלנו, להבין שתם עידן. מה שהיה לפני 7 באוקטובר לא ישוב, ומדיניות ההכלה הנפסדת לא תוכל לחזור.

נדמה שמישהו אצלנו שכח או התבלבל: שמירה על גבולות המדינה היא מרכיב קריטי בביטחון הלאומי ובקיום הריבוני של מדינה, ואי אפשר להשלים עוד עם מה שבעבר נחשב "סיכונים מחושבים". ההכלה כלפי התנהגויות בעייתיות "מתונות" כביכול של העזתים היא זו שבחסותה גבר הטרור והבשילה הרצחנות של השבת השחורה.

אין זו רק תובנה השמורה לאנשי מדע המדינה. כך עולה במובהק גם מתיאוריות קרימינולוגיות: לפי תיאוריית החלונות השבורים (Broken Windows Theory), כאשר הרשויות אינן מגיבות בנחישות לעבירות קלות - העבריינים יזהו במהרה את החולשה, ינצלו אותה וימקסמו את פגיעתם הרעה. ומה שנאמר ביחס לעבריינים פליליים נכון קל וחומר ביחס לעזתים.

מתחייב אפוא לקבוע מדיניות ברורה שלא תשתמע לשתי פנים - "אפס סובלנות" (Zero Tolerance).

מדיניות ה"אפס סובלנות" לא נולדה כעניין מדעי תיאורטי, אלא צמחה כפרקטיקה. תחילתה בסן דייגו שבקליפורניה, כאשר התובע הכללי ביקש לנקוט מדיניות תקיפה נגד מבריחי סמים. כל מי שנמצא מעורב בהברחת סמים נכלא לתקופה ממושכת ורכושו הוחרם ללא שיקול דעת. התוצאות לא איחרו להגיע.

בהמשך, הפרקטיקה הורחבה לשדות נוספים. לא היתה בפרקטיקה זו יומרה לשקם את היחיד, אלא תכלית לבודד את העבריין עם הבעיות ההתנהגותיות ובכך ליצור לזולת מרחב בטוח. כך יש לפעול בגבול עם עזה.

בנסיבות הקיימות, אל לנו להציב מטרה של שיקום או חינוך הפורעים העזתים. עלינו להתמקד בבידוד הגורמים המאיימים כדי שנוכל להמשיך לחיות בביטחון.

מדיניות של "אפס סובלנות" חייבת לייצר הרתעה ברורה ומוחלטת - וכך גם להעלות את המחיר של כל התקרבות לגדר. המשמעות חייבת להיות שימוש באמצעים תקיפים ובתגובה צבאית נחרצת. שהרי לפי תיאוריית "הבחירה הרציונלית" (Rational Choice Theory), עבריינים רבים שוקלים את הכדאיות של ביצוע עבירה בחישוב העלות והתועלת: אם העונש גבוה והסיכון להיתפס ממשי, הם יימנעו ככלל מביצוע הפשע. לעומת זאת, אם יאמינו שהסיכוי להצליח במזימה גבוה ותוחלת העונש נמוכה - הם יפעלו שוב. הרציונל תקף גם ביחס לעזתים.

"אפס סובלנות" לא יכולה שלא להזכיר לנו את התנהלותו של הנשיא טראמפ: קביעת מדיניות חדה בביטחון מופגן ובקול ברור, שהורידה באחת כל מוטיבציה לחיכוך עם אותה מדיניות.

כך הצליח טראמפ ברבות מיוזמותיו, כמו להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים באפס תקלות, הגם שרבים הביעו חשש מתגובת העולם הערבי - שמעולם לא הגיעה. היתה זו אכן בחירה רציונלית שלא להעז ולאתגר מדיניות של אפס סובלנות שלא ניתן היה להתבלבל לגביה.

ומטראמפ וארה"ב - בחזרה אלינו. זכורה הקריאה בעבר של נתניהו לשריו "תהיו כחלונים!". הגיעה העת לרענן את הקריאה הזו למדינאים ולגנרלים שלנו - "תהיו טראמפים!". בהינתן שההנהגה בעזה מיהרה להודיע על "המשך ההתנגדות וכיבוש כל פלשתין", אנו חייבים כאומה חפצת חיים לפעול נכון ולא לאפשר ל"חישוב המסלול מחדש" שנכפה עלינו ב־7 באוקטובר להתעמעם. "אפס סובלנות, כמדיניות היא הכרח כיום, והיא שתבטיח - לעולם לא עוד.