תיק יובל קסטלמן: דרושה חלופה משפטית

פרשת מותו של יובל קסטלמן היא פרשה כאובה. שזורות בה כל הטעויות האפשריות - מהירי שהוביל למותו, דרך התנהלות משטרתית קלוקלת ועד להחלטה משפטית תמוהה של הפרקליטות הצבאית.

ב־30 בנובמבר 2023, שני מחבלים הגיעו לצומת גבעת שאול שבירושלים ורצחו שלושה. קסטלמן, שנסע ברכבו בקרבת האירוע, יצא ממנו ועזר לנטרל את המחבלים. לאחר נטרולם התרחק מהמקום, אך חייל המילואים אביעד פריג'ה ירה בו, כי סבר שמדובר במחבל.

מאז תחילת החקירה התנהלות המשטרה היתה שערורייתית. היא הורתה לשחרר את גופתו של קסטלמן לקבורה עוד לפני שנערכה נתיחה שלאחר המוות כדי לבחון אם נותרו קליעים בגופו של קסטלמן, ובידי מי נהרג. בשל כשל זה, שעלול היה להוביל להכשלת החקירה, היה צורך להוציא את הגופה מקברה ולבצע נתיחה, שבמסגרתה נמצא קליע שנורה מרובהו של פריג'ה.

אך השגיאות לא תמו בחקירת המשטרה. לפני כחודשיים החליטה הפרקליטות הצבאית להאשים את פריג'ה בעבירה חדשה יחסית - המתה בנסיבות של אחריות מופחתת. מדובר בעבירה פחותה מרצח, שעונשה יכול להגיע ל־20 שנות מאסר. אך חשוב לשים לב שהעבירה כוללת כמה חלופות, ושהחלופה שבה הואשם פריג'ה בסופו של דבר - המתה עקב קנטור - תמוהה מבחינה משפטית. הסעיף מתייחס לסיטואציה שבה נאשם המית אדם עקב התגרות, שגרמה להתערערות שליטתו העצמית של הנאשם.

קשה להבין כיצד חלופה זו רלוונטית לענייננו. הרי ברור שקסטלמן עצמו לא התגרה בפריג'ה בצורה כלשהי. להפך - הוא אף סייע בנטרול המחבלים. אפילו אם נאמר שפריג'ה סבר שקסטלמן הוא מחבל וראה במעשהו התגרות - כדי להטיל אחריות פלילית בהמתה עקב קנטור עדיין יש להוכיח שהתערערה השליטה העצמית של פריג'ה. האם הוא טען שהתערערה שליטתו העצמית? להפך - הוא טען שסבר שמדובר במחבל, ולכן המית אותו. תוך שליטה עצמית, ולא כתוצאה מהתערערות השליטה.

לכאורה, הפרקליטות הצבאית היתה יכולה לחשוב על חלופה הגיונית יותר. עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת כוללת מקרה נוסף, שבו אדם המית אחר כדי להגן על עצמו תוך חריגה מועטה מן התנאים הנדרשים בחוק. אפשר היה לומר שמבחינה סובייקטיבית, פריג'ה פעל מתוך הגנה עצמית, היות שחשב שקסטלמן מחבל, אלא שהוא פעל תוך חריגה מהמותר על פי חוק.

אך הפרקליטות הצבאית בחרה לא ללכת בנתיב זה, מכיוון שסברה שפריג'ה המשיך בירי אף על פי שהיה מודע לכך שקסטלמן כבר לא מהווה סכנה. כתב האישום מבהיר זאת, בהדגישו שלאחר נטרול המחבלים פריג'ה ירה בקסטלמן אף על פי שסמ"ר ר', שעמד לידו, צעק "לא לירות, לא לירות", ושפריג'ה המשיך בירי גם לאחר שקסטלמן כרע על הכביש, הוריד את מעילו והרים ידיים כדי להראות שאינו מהווה סכנה - עד שהוכרע.

בחירתה המלאכותית של הפרקליטות הצבאית בסעיף הקנטור, גם כשברור שהוא בכלל לא מתאים לענייננו, מצביעה על הקושי המוסרי, הפוליטי, הרגשי והחברתי הטמון בפרשה הזו: הנסיבות הכלליות הן של אירוע טרור, האשם המרכזי בתיק לא פעל מתוך כוונת זדון להמית אדם חף מפשע - והתוצאה טרגית ביותר.

מכיוון שלדעת הפרקליטות הצבאית פריג'ה לא פעל מתוך הגנה עצמית, ומכיוון שהמתה בעקבות קנטור אינה האופציה המשפטית הנכונה, למעשה נותרה רק חלופה אחת, והיא העמדה לדין בעבירה החמורה ביותר - עבירת הרצח. זו החלופה הנכונה מבחינה משפטית, אך לא בהכרח הראויה מבחינה חברתית ומוסרית, לנוכח הנסיבות שעליהן הצבעתי לעיל. ייתכן שבמסגרת הליך הגישור, או במהלך שמיעת הראיות, יהיה ניתן לחשוב על כלים יצירתיים כדי להגיע להחלטה צודקת כלפי המנוח, משפחתו, הנאשם והחברה בכללותה.

ד"ר רוני רוזנברג הוא מומחה למשפט פלילי, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו