פרס ישראל לשיח מקטב

בימים כתיקונם, הדרך הטובה ביותר להתייחס לפרשיות אקטואליות שמקורן בהתבטאות של מישהו היא להתעלם.

להתאפק ולא לצקת חומר בעירה למדורה שגם כך דרכה לדעוך כשנגמר לה החמצן.

אבל הימים אינם ימים כתיקונם, וכמו שזה נראה עכשיו, ההתבטאות הזו אינה ההתבטאות האחרונה של הראשון לציון לשעבר הרב יוסף, והיא גם באה בשבוע שבו טולטלה הארץ בגלל התבטאות נוספת של משה לדור. אז אם יורשה לי, אפשר אולי להציע הצעה לסדר.

ההצעה אינה חדשה. אתם מכירים אותה. כבר שנים מדובר בה ומשום מה לא מיישמים אותה. הגיע הזמן לשקול אותה ברצינות.

ובכן, הנה ההצעה כפי שהיא היתה מנוסחת לו היתה הצעת חוק:

לא יעסוק אדם ו/או כלי תקשורת ו/או מוסד ממלכתי במשהו שמישהו אמר, אלא אם כן הדברים שנאמרו מסכנים בעצם אמירתם חיי אדם ו/או גורמים נזק או שיש בהם מידע חדש שבכוחו ללמד או להועיל. ככה פשוט.

משהו שמישהו אמר אינו בר משקל. לא מעניין.

לפני זמן מה פרסמתי כאן רשימה שתהתה איזו תועלת יש בקיום ראיונות עם פוליטיקאים כדי להוציא מהם כותרת פרובוקטיבית. אבקש להרחיב את המנדט ולהחיל אותו גם על אחד היסודות הרקובים ביותר שעליהם ניצב השיח התקשורתי כבר הרבה שנים, והוא: כותרות הבנויות על "מישהו אמר משהו". למה זה רקוב? מפני שב־95 אחוז מהמקרים החידוש הוא לא בזה שהמישהו חשב את המשהו שהוא אמר. החידוש הוא בזה שהדברים מצאו את דרכם החוצה, אם באמצעות ראיון טיפשי, אם באמצעות הדלפה או יירוט של קבוצת ווטסאפ. אבל זה רק קצה הקרחון. הסיבה האמיתית והחשובה היא: זה לא מספיק חשוב.

לא ייתכן שהשיח העייף והיגע, הכואב והחבול, יצטרך להידרש עתה למשהו שאמרו הרב יוסף או משה לדור. פשוט לא ייתכן. אין כוח. הדברים חסרי משקל. הם לא מעלים ולא מורידים. כבוד הרב יוסף אינו מחליט על גיוס תלמידי ישיבות לצה"ל ודעתו בעניין ידועה במאה אחוז. משה לדור אינו מחליט על סרבנות ודעתו חסרת משקל וחסרת משמעות. הימים ימי עצבים, ואנשים עצבניים אומרים בהם דברים עצבניים. העובדה ששתי ההתבטאויות שטלטלו השבוע את המדינה באו מפי שני אנשים שכהונתם מאחוריהם מדאיגה מאוד, כי היא אומרת שיש בצנרת עוד אינספור התבטאויות. הרי אם נידרש לכל אמירה של "לשעבר", אין לדבר סוף. די לנו עם המכהנים, עכשיו צריך לפתוח זירה חדשה? זירת הלשעברים?

אין מנוס מפני קביעה גורפת שמשהו שמישהו אמר לא מחזיק כותרת, אלא אם כן מודיעים באופן רשמי שבאנו לשפוך שמן על המדורה.

בימים אלה מתקיימים כל מיני דירוגים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת על שימוש בשיח מקטב, על שימוש בשפה מפלגת. הנה רעיון לדירוג כלי תקשורת על פי מפתח חדש: כלי תקשורת שמקבל על עצמו שלא לדווח ולא לסקר משהו שמישהו אמר, אלא אך ורק משהו שמישהו עשה - תורם בכך תרומה עצומה לשלוותנו הנפשית ולחוסנו של העם.