הצעת חוק של ח"כ לימור סון הר־מלך, שמבקשת לעקוף את החלטת בג"ץ ולאפשר הפרדה מגדרית לא רק בלימודים לתואר ראשון, אושרה בוועדת השרים לחקיקה. בהינף יד מבקשים להמשיך ולפנק את האוכלוסייה החרדית, שמסרבת לתרום את חלקה בשוויון בנטל.
לא אחת ליבי מתמלא קנאה ברעיון המסדר שגלום בחברה החרדית. הם בטוחים בדבר שלשמו הם מקיימים מצוות, משננים גמרא וחוגגים את תחילת וסיום קריאת התורה. יום־יום, שנה־שנה. הדברים ברורים וסדורים. הקשר למקום ברור ועמוק.
בעולם החילוני, בהכללה, שולט האינדיבידואליזם. הוא קיים גם בעולם החרדי והדתי־לאומי, אלא שבצד החילוני זה העיקרון המסדר. אפשר למצוא את הסיבות ההיסטוריות לכך והן, מה לעשות, קשורות במלחמות.
עד מלחמת ששת הימים החברה הישראלית דיברה בלשון "אנחנו" - אנחנו מול כל העולם. מלחמת יום הכיפורים זעזעה את המבנה החברתי. היעדר האמון בהנהגה גרם לכך שמימין ומשמאל התחלנו לחשוב על עצמנו. עברנו לדבר בלשון "אני ואני". "אנחנו" בא לידי ביטוי רק בימי קרב.
לתוך הסלט הזה נכנס גורם נוסף, והוא ההתבדלות של ציבור הולך וגדל - החרדים.
החשש שמא החיכוך עם החברה הכללית יגרום לצעירות ולצעירים לנטוש את "דרך התורה", או דרך העדה החרדית, העצים את הקפדנות שבה נהגו קברניטיהם של אותם צעירים.
מצד אחד בחרו להתכנס בתוך עצמם, ומאידך התחזק הרצון להתקדם ולרכוש השכלה. לפני כמה שנים עתרו לבג"ץ בדרישה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה בהפרדה. היה זה נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שפסק כי כך יהיה. ההיגיון שעמד מאחורי ההחלטה היה שזו דרך נכונה לעזור להם להתגבר על פערי ההשכלה. נרשמה הצלחה, וחרדים וחרדיות הצטרפו למסלולים המיוחדים שהוקמו עבורם בשלל מכללות.
עם האוכל גדל התיאבון, וכעת קמה דרישה ללמוד בהפרדה גם לתואר שני. הצורך של החברה החרדית להשכלה גבוהה ברור ומובן. זה השער למשרות טובות יותר, כולל בעולם ההיי־טק, שם הם משתלבים וזוכים למחמאות. כעת נשאלת השאלה אם להיענות לדרישה הנוכחית, ולבנות עבורם מערכת מחקר נפרדת, כפי שמתחייב בתארים מתקדמים.
עם כל הרצון לשילובם בעולם העבודה יש מקום לומר - עד כאן. כיום לימודים בנפרד בכל התארים, ומחר אין לדעת היכן זה ייעצר. לעומת זאת, לימוד משותף יוכיח שאפשר לחיות ביחד, להעשיר האחד את עולמו של האחר, מבלי שכוח אחד מכופף לשני את היד או מנסה לשנות את אורחות חייו.
המטרה אינה ליצור כאן שתי חברות, שייתכן כי ממילא נמצאות כאן, אלא לחזק את השייכות לערכי מגילת העצמאות
עד אז הציבור החילוני ואנשי הציונות הדתית, שבטוחים באמונתם ולכן לא חוששים מלימודים משותפים, חייבים להיות חרדים לערכיהם. לקיים קבוצות חשיבה, מעגלי דיון, כנסים וכל מה שניתן על מנת לנסח ולקבע את הערכים שלהם ולהיות ערבים להם. להילחם עליהם. להגן עליהם.
המטרה אינה ליצור כאן שתי חברות, שייתכן כי ממילא נמצאות כאן, אלא לחזק את השייכות לערכי מגילת העצמאות. יש בכך משום מתן תוקף ועוצמה לאותם ערכים, שבהיעדרם ימשיכו בפזילה תמידית לרילוקיישן, דבר שאינו נמצא כמעט בסט הכלים של החרדים והדתיים הלאומיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו