רק הציונות הדתית יכולה וחייבת להתארגן ולהמשיך להשמיע את קולה בצורה תקיפה, באסיפות ובהפגנות, מול האדישות הנגלית לעינינו מצד הנהגת המגזר החרדי. רק הציונות הדתית יכולה להסתכל בעיני ההנהגה החרדית ולזעוק כמשה רבנו: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". לא תנועות ומפלגות ולא מנהיגים ואישי ציבור כמו יאיר לפיד, יאיר גולן ושי פירון מסוגלים לתרום במשהו.
כבר עשרות שנים שהציונות הדתית משקיעה עבודה רבה בבנייתו של עולם התורה. עולם זה הצמיח תלמידי ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, חכמים, ראשי ישיבות, רבנים ודיינים, המשרתים את עם ישראל ברחבי הארץ ותורמים משמעותית ליצירה התורנית. עם זאת, היא אינה מתחמקת, אלא תורמת את חלקה בשירות הצבאי, ביחידות קרביות ובהנהגה בכלל.
אי אפשר להמשיך לחיות בצורה מחנאית, כיתתית וחצרית, לדאוג לעצמך בלבד וליהנות מהקופה הציבורית של המדינה. ההתנהלות הזאת דרדרה אותנו במשך השנים, וההתעלמות מהמציאות הגיעה לשיא בימים אלה. ההנהגה החרדית מתעלמת מהמציאות האכזרית ואינה נרתמת לשותפות בנטל, ואין מנוס מלהבין שהנטל הוא התגייסות לצה"ל.
חרדים לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם כשהם רואים תלמידי חכמים המשקיעים את ימיהם בלימוד ובהרבצת תורה, יוצאים לקרב על הגנת המדינה והעם ומוסרים נפשם כדי להגן על המדינה; כשהם רואים דמויות כמו הרב אבירם חריב או הרב אלישע לוינשטרן אשר ניצל הפוגה באמצע הקרב בעזה, ישב ולמד תורה וחזר לקרב, שבו נפל למען עמו ולמען ארצו.
האם דמם של חרדים סמוק מדמם של יהודים אחרים, הלומדים תורה ומתים כגיבורים למען עם ישראל? החרדים יכולים אולי לתרץ ולהסביר למה הם לא לומדים לימודי ליבה ולא מאפשרים להשתלב בהשכלה גבוהה ולהשקיע ברכישת מקצוע, אך בשעת סכנה קיומית למדינה אינם יכולים לראות חיילים רבים, ובהם תלמידי חכמים יראי שמיים, הנופלים בקרבות מדי יום, ולהתנהג כאילו אין זה נוגע להם.
היהדות החרדית מעולם לא הצטיינה בראיית כלל ישראל, וכל דאגתה היתה לקיומה בלבד ולחצרותיה. קחו, לדוגמה, את נושא הכשרות, שהביא למחלוקת ולפילוג בעם, עם ארבעה וחמישה הכשרים של מחנות שונים על כל מוצר.
אי אפשר להמשיך לחיות בצורה מחנאית, כיתתית וחצרית, לדאוג לעצמך בלבד וליהנות מהקופה הציבורית של המדינה. ההתנהלות הזאת דרדרה אותנו במשך השנים, וההתעלמות מהמציאות הגיעה לשיא בימים אלה. ההנהגה החרדית מתעלמת מהמציאות האכזרית ואינה נרתמת לשותפות בנטל, ואין מנוס מלהבין שהנטל הוא התגייסות לצה"ל.
כל זה מעמיק את השסע ואת הקרע בעם ישראל. ולאחדות הזו אני זקוקים בשעת מלחמה. וכבר אמר האלשיך הקדוש על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך", כי כל תוקף הניצחון במלחמה הוא באחדות עם ישראל.
הציונות הדתית הוכיחה את עצמה, ובמיוחד במלחמה הנוכחית, כשבנים רבים שלה נופלים במערכה ומבקשים בצוואתם: "שמרו על אחדותו של עם ישראל!". לפיכך, הגיעה השעה שכלל הציונות הדתית, על מוסדותיה וארגוניה, תתארגן ותשמיע את זעקתה באסיפות ובהפגנות, ולא תשתוק עד שההנהגה החרדית תיתן את חלקה בנטל הגיוס והמלחמה, תמנע חילול ה' ותתרום לחיזוק אחדות עם ישראל.
ד"ר אוחיון הוא חבר כנסת לשעבר, מנהל מרכז דהאן למורשת קהילות ישראל מזרח ומערב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו