המתח בארה"ב גואה לקראת הבחירות לנשיאות ביום שלישי הקרוב, אבל דומה שגם אצלנו יש מי שכוסס ציפורניים בהמתנה דרוכה ואפילו בחשש לקראת הרגע שבו יתברר מי עתיד או עתידה לשבת בבית הלבן בארבע השנים הקרובות.
החשש בישראל הוא כי קמלה האריס, אם תנצח, תטה אוזן למחנה השמאל הפרוגרסיבי במפלגתה ותתרגם למעשים את הביקורת הבלתי פוסקת של ממשל ביידן על פעולותיה של ישראל בעזה ובלבנון. טראמפ, לעומת זאת, נתפס כאן כמי שיעניק לישראל יד חופשית במלחמתה באויביה ואולי אף כמי שיפעל עימה צבאית נגד איראן.
עם כל הכבוד לבחירות בארה"ב, השמיים לא ייפלו ביום שלישי הקרוב, ולכן טעות היא להמתין - בחשש או בתקווה - לישועה
להאריס היו כמה התבטאויות מקוממות על המצב בעזה, אבל היא פוליטיקאית "צפויה" שתצטרך להתמודד עם בית נבחרים הנתון בשליטה רפובליקנית. ואילו לטראמפ רקורד פרו־ישראלי מובהק, אבל הוא אדם לא צפוי שלאחר בחירתו לא יהיה חייב דבר לאיש. גם הוא התבטא בדבר הצורך לסיים את המלחמה בעזה ובלבנון, ואילו סגנו המיועד ואנס אף הרחיק לכת והצהיר שהוא נגד יציאה למלחמה באיראן משום שאין בה כדי לשרת את האינטרס האמריקני הגורס התמקדות בבעיות מבית, ולא בזבוז כספים במלחמות ברחבי העולם.
ספק אבל אם הבחירות לנשיאות יביאו לשינוי כלשהו - לא בתוך ארה"ב וכנראה גם לא במדיניותה של וושינגטון באזורנו. שהרי למרות מערכת בחירות סוערת בצל קיטוב גובר בחברה האמריקנית, ההבדלים בין המתמודדים הם בעיקר בטמפרמנט וברטוריקה, אבל המהות היא אותה מהות. טראמפ לא יחריב את אמריקה וכך גם לא האריס, וזו תמשיך תחת מי שייבחר כנשיא להיות המעצמה המובילה והחזקה בעולם.
ואילו באשר לישראל, הרי לאורך ההיסטוריה לא היה הבדל של ממש בין הממשלים הדמוקרטיים לאלו הרפובליקניים. אלו גם אלו ביקרו לא פעם את מהלכיה של ישראל, לחצו ואף איימו עליה כשהדבר שירת את האינטרסים שלהם למול מדינות ערב, אבל ברגע האמת התייצבו לצידה וסייעו לה - החל ברכבת האווירית של הנשיא ניקסון במלחמת יום כיפור וכלה בנשיא ביידן, שעשה מה שלא עשה איש מקודמיו כששיגר נושאות מטוסים לאזורנו להגן על ישראל מפני אויביה.
ראוי שנזכור כי התמיכה האמריקנית בישראל נובעת לא רק מזהות של ערכים וממחויבות היסטורית לביטחון ישראל, אלא משום שמדובר באינטרס אמריקני ראשון במעלה. המזרח התיכון הוא אחת מזירות המאבק שמנהלת כיום ארה"ב עם יריבותיה ובראשן סין ורוסיה, ולצידן גם איראן.
מלחמתה של ישראל בציר הרשע משרתת את ארה"ב ותורמת משמעותית - מודיעינית ומבצעית - לביטחונה הלאומי. הסינים והרוסים יודעים זאת, וגם האמריקנים. נוסף על כך, התייצבות לצד לישראל, ובסופו של דבר גם ניצחון ישראלי, הם מסר חשוב לבעלות הברית של וושינגטון וגם ליריביה באזורים אחרים של העולם.
עם כל הכבוד לבחירות בארה"ב, השמיים לא ייפלו ביום שלישי הקרוב, ולכן טעות היא להמתין - בחשש או בתקווה - לישועה, או לתכתיב שבצידו איום מצידה של אמריקה. אלו פשוט לא יבואו.
ישראל צריכה, ויפה שעה אחת קודם, להחליט מה היא רוצה שיקרה בעזה ובלבנון ביום שאחרי המלחמה ולשרטט נתיב שיביא אותה ליעד הרצוי. עליה להחליט מהם האינטרסים שלה ומה צריכה להיות מדיניותה, ובהתאם להם ליזום ולפעול, בלא להמתין לאור ירוק או לווטו אמריקני. שהרי גם אם האמריקנים ישמיעו בתחילה קול מחאה, בסוף הם יבינו ויתמכו בנו כפי שקרה לאורך השנה האחרונה לא אחת בעזה ובלבנון. ובעיקר אסור לנו להיגרר, כפי שקורה לנו עכשיו, מהצלחה טקטית אחת לאחרת בלא שמאחוריהן עומדת תפיסה כוללת ותוכנית פעולה אסטרטגית סדורה שדומה שחסרה לנו.
ובפרפרזה על דבריו של דוד בן־גוריון: לא חשוב מה יבחרו האמריקנים, חשוב מה תחליט ותעשה ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו