לא להיגרר למלחמת התשה בלבנון

במהלך החודש האחרון ישראל חוללה מפץ אסטרטגי, שעשוי להוביל לשרטוט מחדש של מפת המזרח התיכון. ניסיונה של איראן להקיף את ישראל בטבעת חנק של אש וטילים מצפון, ממזרח ומדרום קרס ברעש גדול, שהדיו נשמעו בכל בירות האזור וגם בטהרן.

אך סמלי הוא שהמהלך הישראלי למיגור חיזבאללה בלבנון החל בחיסול חסן נסראללה, ואילו המסע להכרעת חמאס ברצועת עזה מסתיים עם חיסולו של יחיא סינוואר. שני אלו הפכו לסמל של רעיון המאבק בישראל, ואף הפכו את ארגוני הטרור שבראשם עמדו לצבא לכל דבר, שבכוחו, כך האמינו, להכריע את ישראל ולמוטט אותה.

חמאס חדל להתקיים זה מכבר כצבא סדיר, וכל שנותר ממנו הם מחבלים בודדים או חוליות טרור שמנסות לפגוע בכוחותינו, אך שלא מהוות איום על ישראל כפי שהיווה צבא חמאס ערב 7 באוקטובר. ואילו חיזבאללה הוא ארגון במשבר שכל צמרת הפיקוד שלו חוסלה, שחלק ניכר מארסנל הטילים שלו הושמד, ושמי שנותרו ממפקדיו ומפעיליו מצויים במנוסה על חייהם, או מנהלים קרב נסיגה למול כוחות צה"ל המתמרנים בדרום לבנון.

הצלחות אלו של ישראל אמנם היו עניין של מזל, או אף יד המקרה - סינוואר התגלה וחוסל במקרה בידי כוח של צה"ל שפעל בסמוך למקום מחבואו, ואילו בלבנון התגלגלנו מהצלחה להצלחה - בלא שמישהו תכנן מראש את רצף המכות שספג חיזבאללה ושהביאו לקריסתו המפתיעה. אבל עם הצלחה וניצחון אין מתווכחים, מה גם שלאלו יש שורשים עמוקים - עליונות מודיעינית ומבצעית, עוצמתם של כוחות היבשה ושל חיל האוויר, וגם חוסנה של החברה הישראלית.

אבל אחרי כל זה נדרשת מילת אזהרה. גם מלחמת לבנון השנייה, ביולי 2006, החלה בהצלחה צבאית: במתקפה אווירית שארכה 34 דקות בלילה הראשון של המלחמה, חיל האוויר השמיד חלק גדול ממערך הטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה (טילי הפג'ר). לכן לילה זה זכה לכינוי "ליל הפג'רים" - להבדיל, אגב, מהפייג'רים (הזימוניות), שפיצוצם ברחבי לבנון היוה מהלך ראשון בסדרת המהלומות שספג חיזבאללה במלחמה הנוכחית. אלא שאז ציפתה לנו הפתעה, והתברר כי חיזבאללה ממשיך לשגר מאות טילים מדי יום לצפון הארץ בואכה חיפה, בלא שעלה בידי ישראל להפסיק את הירי. נאלצנו לסיים את המלחמה במעין "תיקו חמוץ", ולהסתפק בהחלטה 1701, החלטה מחוררת שהיה ברור מראש שחיזבאללה לא מתכוון לעמוד בה.

עתה מוטל על ישראל לוודא שסיפור מלחמת לבנון השנייה לא יחזור על עצמו במלחמת לבנון השלישית.

חיזבאללה אמנם הוכה, והאיום האסטרטגי שהציב לישראל הוסר, אבל הוא מוסיף לשגר מדי יום מאות טילים וכטב"מים קטלניים אל צפון הארץ, ואף למרכזה, ומתעמת עם כוחות צה"ל המתמרנים לאורך קו הגבול. זאת, במטרה להתיש את ישראל בתקווה שתמצמץ ראשונה, כפי שעשתה בקיץ 2006.

גם מלחמת לבנון השנייה, ביולי 2006, החלה בהצלחה צבאית: במתקפה אווירית שארכה 34 דקות בלילה הראשון של המלחמה, חיל האוויר השמיד חלק גדול ממערך הטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה (טילי הפג'ר)

ובינתיים, חיזבאללה מכריז על נכונותו להפסקת אש שתאפשר לו לשקם את כוחו, אבל קשה להניח שיניף דגל לבן ויסכים להגבלות על חימושו ועל פריסת כוחותיו מדרום לליטני. לכן חשוב להבין שהמערכה בלבנון עוד לפנינו, ושבפעילותו הנוכחית של צה"ל באוויר וביבשה אין די כדי להביא לסיומה בתנאים שיהיו מקובלים על ישראל. ולכן ראוי להגביר באופן משמעותי את הלחץ על חיזבאללה, וגם על המדינה הלבנונית, כך שיתעורר בלבנון החשש כי מלחמת התשה ממושכת תפעל לרעתם, ועשויה להסתיים בכך שלבנון כולה - ובוודאי דרום המדינה - תהפוך לעזה שנייה.

ומה שחשוב לא פחות הוא לנסות במקביל לתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים, עם שותפינו בעולם הערבי ובשאר מדינות העולם, כדי שיחד נשרטט מחדש את מפת המזרח התיכון. אחרת, נמצא את עצמנו מוסיפים לדשדש בעזה ובלבנון לעוד שנים רבות.