כך הפקרנו את חזית ההסברה

אתם שומעים בחדשות שפיקוד הצפון מחליט לשחרר את כל המילואימניקים, להפסיק להפעיל כוחות משמעותיים בשטח ולוותר על רכישת אמצעים חדשים וטכנולוגיות רלוונטיות. סביר להניח שהתגובה המיידית שלכם תהיה תדהמה, אולי אפילו פאניקה. אתם תתהו איך פיקוד הצפון יתמודד עם האיומים המצטברים מצפון וממזרח.

המצב הזה משקף את מה שמתרחש בחזית אחרת - חזית ההסברה העולמית. החזית הזו, הקריטית להבטחת תמיכת הקהילה הבינלאומית, הופקרה כמעט לחלוטין על ידי הדרג המדיני, מה שגרם לשיתוק במערך ההסברה הלאומי ולהיעדר הכנה לקרב המתמשך על דעת הקהל העולמית.

הגיע הזמן להכיר בכך שהסברה ישראלית אינה מותרות. עלינו לפעול בנחישות ולגייס את הכוחות בעלי הידע והניסיון בניהול הזירה הבינלאומית, לשוב ולקחת את מקומנו בזירה הזו ולהשקיע משאבים כדי להגן על תדמית המדינה בזירה העולמית

בימים אלה, כאשר מדינת ישראל ניצבת מול אתגרים ביטחוניים חמורים, הזירה הצבאית גוברת על כל תחום אחר של עיסוק לאומי. אך חשוב לזכור שקיימות חזיתות נוספות שדורשות פעולה נחושה, אינטנסיבית ומתמשכת – אחת מהן היא חזית ההסברה העולמית, שהופקרה כמעט לחלוטין, וההשלכות עלולות להיות הרסניות.

מתחילת המלחמה ועד אפריל 2024 מערך ההסברה הלאומי שילב כוחות של נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, כמו משרד החוץ והתפוצות, עם נציגי מערכת הביטחון. יחד עם מאות מתנדבים, מילואימניקים וגורמים אזרחיים אחרים הם פעלו במשותף כדי להילחם במערכה על דעת הקהל העולמית. הם נלחמו בפייק ניוז, בהפצת עלילות דם נגד חיילי צה"ל ובהעצמת נרטיב חמאס לאירועים בעזה, תוך גיוס תמיכה עולמית לישראל. בעזרת קמפיינים, ראיונות במדיה העולמית ופעולות גלויות וסמויות ברשתות החברתיות ובמדיה המסורתית הצליחו לגייס תמיכה גלויה ונסתרת ברחבי העולם.

וכיום? בחודשים האחרונים עזבו רבים וטובים את מערך ההסברה הלאומי - החל מראש מערך ההסברה, שלא נמצא לו מחליף מזה חודשים, דרך אנשי המילואים ששירתו שם, ועד גורמים חיצוניים שלא קיבלו את שכרם כראוי.

במקביל, הדרג המדיני – הן הקואליציה והן האופוזיציה – איבד עניין, או מגלה עניין מועט, ומתעלם מחומרת המצב.

האדישות הזו, ניתן להניח, נובעת מתפיסת העולם של ראש הממשלה, הסבור כי נאום חוצב להבות בפני הקונגרס הוא הכלי העיקרי להשפעה על דעת הקהל הבינלאומית. יחד עם זאת, שרי הממשלה מתעסקים בנושאים אחרים ולעיתים פחות חשובים, בעוד שהאופוזיציה, שאמורה לבקר את פעילות הממשלה, נמנעת מלנקוט עמדה ברורה ואינה מזהה את הסכנה שבחזית זו. גם אמצעי התקשורת בישראל אינם מתמקדים באיום התקשורתי על הלגיטימיות של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה. מצב זה עלול להוביל לתוצאות חמורות.

מה יקרה ביום שבו צה"ל יאפשר לעיתונות הבינלאומית לסקר את המתרחש בעזה ללא הגבלות, העולם ייחשף לצילומים ולסיפורים וישוכנע שהצבא הישראלי אחראי לפשעי מלחמה? מה יקרה כאשר יותר ויותר צווים בינלאומיים יוצאו נגד ראשי המדינה וחיילי צה"ל בעקבות מלחמת חרבות ברזל? כיצד מדינת ישראל נערכת להתמודדות הזו?

הגיע הזמן להכיר בכך שהסברה ישראלית אינה מותרות – היא חלק בלתי נפרד מהמאבק הכולל על קיומנו. עלינו לפעול בנחישות ולגייס את הכוחות בעלי הידע והניסיון בניהול הזירה הבינלאומית, לשוב ולקחת את מקומנו בזירה הזו ולהשקיע משאבים כדי להגן על תדמית המדינה בזירה העולמית.

ההיסטוריה כבר הראתה שמדינות שלא דאגו להסברה בינלאומית בזמן הנדרש מצאו עצמן בבידוד ונאלצו לשלם מחירים כבדים בהמשך הדרך. אם לא נתעשת במהרה, המחיר יהיה גבוה מאוד. כמו שאי אפשר להילחם באויב מצפון בלי חיילים בסדיר ובמילואים, ללא טכנולוגיות מתקדמות וללא פיקוד ושליטה מיטביים, כך אי אפשר להילחם בחזית ההסברה העולמית ללא מערך מוסדר, מנהל קבוע ומשאבים מתאימים.