הפעילות הנמרצת של הח"כים הערבים מהרשימה המשותפת נגד ישראל בחו"ל נועדה להכפיש ולהשמיץ את המדינה ולהשחיר את פניה בכל פורום בינלאומי. עכשיו נשואות עיניהם לאו"ם במאמץ לאשר הצעת גינוי לישראל בעקבות חוק הלאום.
נציגי המפלגות הציוניות בארץ, בקואליציה ובאופוזיציה (למעט מרצ), גינו שלשום את התנהגות הח"כים הערבים. הם תקפו את ח"כ איימן עודה, אחמד טיבי וחבריהם, שכן הח"כים הללו רוצים ליהנות מכל העולמות: גם ליהנות משלל הזכויות הרבות המוקנות לח"כים (חסינות רחבה על מה שעשו במסגרת מילוי תפקידם, לרבות מעצר; שכר נאה, מכונית ושלושה עוזרים פרלמנטריים; חופש דיבור מוחלט לרבות דברי שטנה נגד המשטרה, צה"ל וחייליו; השתתפות במשלחות לחו"ל, וכדומה), וגם לפעול בגלוי נגד המדינה.
חברי הרשימה המשותפת זועמים על כך שלא מתייחסים לציבור הערבי בארץ כאל אזרחים שווי זכויות אלא כאל אזרחים סוג ב'; אבל הם מצהירים על כך שהם חלק מהעם הפלשתיני ומתייחסים לתושבי יו"ש וחבל עזה כאחיהם, לרבות אנשי חמאס, השולטים ברצועת עזה ומנסים חדשות לבקרים ליזום פיגועים בישראל, ועד לאחרונה העלו באש עשרות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים ישראליים.
הח"כים הערבים מודים בגלוי שאינם רואים בדגל ישראל ובהמנון הלאומי את סמליהם. ח"כ ג'בארין אמר בשבוע שעבר כי ״סמלי המדינה, המנונה ודגלה הם סמלים דתיים וציוניים ובלעדיים לקבוצת הרוב, ומדינת ישראל נכשלה במשך יותר מ־70 שנה לאמץ סמלים משותפים לכלל האזרחים״. ח"כ ג'מאל זחאלקה אמר שדגל ישראל הוא "פחות מסמרטוט".
כשהח"כים הערבים נבחרו לכנסת הם התחייבו בהצהרה פומבית: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת", וכל אחד מהם קם על רגליו בטקס ההשבעה החגיגי והכריז: "מתחייב אני". האם אין להתחייבות זו משמעות? האם מילותיהם של הח"כים הערבים ריקות מתוכן?
בצדק אמר שלשום יו"ר הכנסת, יואל אדלשטיין, שהח"כים הללו "חותרים תחת המדינה; למרות שהם מקבלים משכורת מהמדינה וזוכים לכל הכלים הפרלמנטריים, הם מעיזים להכפיש את שמנו בעולם. מי שמשתף פעולה עם הרשות הפלשתינית נגד ישראל צריך לשאול עצמו אם מקומו בפרלמנט הפלשתיני או הישראלי".
למרבה הצער, גם התקשורת הישראלית, לפחות בחלקה, מסייעת בעקיפין לפעילות העוינת של הרשימה המשותפת נגד המדינה, בכך שהיא נותנת לכך פרסום חסר כל מידתיות. דוגמה בולטת לכך היתה שלשום, כשחדשות ערוץ 2 נפתחו בידיעה ה"סנסציונית" על כך שהח"כים הערבים יוזמים החלטת גינוי לישראל באו"ם שתביך את ישראל.
היתה אולי הצדקה להבליט את הידיעה הזו, אילו היה בה חדש; אבל זה שבועות ארוכים מאז אושר חוק הלאום, מדווחים הח"כים הערבים השכם והערב - ובעיקר ח"כ יוסף ג'בארין - על הפעילות הנמרצת והרחבה הנעשית בשיתוף עם גורמים עוינים לישראל באירופה (כמו האיחוד האירופי) נגד מדינת ישראל, וכי ביום שני הבא מתוכננת פגישה של נציגי הרשימה המשותפת בבריסל עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני.
השאלה הגדולה היא כיצד אפשר, אם בכלל, להתמודד עם התופעה המבישה הזו. איש אינו מעלה בדעתו לצמצם את חסינותם של הח"כים הערבים או לפגוע בחופש הביטוי שלהם, שהוא לעיתים משולח כל רסן. אפשר להטיל ספק ביחס לסיכוי לממש את הצעת יו"ר ועדת הפנים, ח"כ יואב קיש, לתקן את כללי האתיקה ולקבוע שאפשר יהיה להעניש בעתיד כל ח"כ שיפעל או ישתף פעולה בתחום הבינלאומי נגד ישראל. האם סביר להניח שהח"כים הערבים עצמם, שמרביתם אנשים נבונים ומשכילים, יבינו שהם מושכים את החבל יותר מדי, ושבמקום להצית שנאה ולחתור תחת המדינה, הגיעה העת לנהוג בריסון עצמי ובאיפוק, כפי שאפשר לצפות מנבחרי ציבור?
