החלטתה של עינת קליש־רותם למנות את רג'א זעאתרה לתפקיד סגן ראש העיר חיפה, היא שפל חדש במדרון ההקצנה העובר על השמאל. זעאתרה, איש חד"ש, הביע בעבר תמיכה בחיזבאללה, הצדיק את רצח איתם ונעמה הנקין ז"ל בידי חמאס וטען שדאעש קיבלו השראה מהתנועה הציונית. בכל מדינה דמוקרטית, די בזה כדי לפסול את האיש מתפקיד ציבורי. ואכן, אנשי שמאל רבים בחיפה מחו נמרצות נגד החלטת קליש למנותו לסגנה.
עם זאת, טעות לראות בקליש את מקור העיוות. לא העכבר אשם בגנבה אלא החור, כלומר מי שאפשר לתומכי טרור לכהן בבית המחוקקים, והפך עמדות כאלו ללגיטימיות בחיים הציבוריים. שניים נושאים בעיקר האחריות למקרה זעאתרה: נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק והמשנה ליועמ"ש דינה זילבר.
ביוני 2000, שבועיים לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, נאם ח"כ עזמי בשארה באום אל־פחם: "חיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של חיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל". בנאום נוסף, ביוני 2001 בסוריה, קרא בשארה לקדם את המאבק המזוין נגד ישראל.
חוק יסוד: הכנסת קובע מפורשות: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם... במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
1. שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2. הסתה לגזענות; 3. תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל". ועדת הבחירות המרכזית פסלה את בל"ד מהתמודדות בבחירות 2003. הנושא הגיע לעליון, וברק ושישה מחבריו אישרו את התמודדות בשארה בבחירות, שבעה מול ארבעה.
"מקובל עלינו", כתב אהרן ברק, "כי המעשים המיוחסים לח"כ בשארה - לעניין שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ולעניין תמיכה במאבק מזוין נגדה - מונחים במרכז מטרותיו ופעולותיו, ומהווים אצלו יעד שליט. זאת ועוד: מעשים אלו אינם רעיון תיאורטי, אלא פוטנציאל פוליטי שח"כ בשארה הוציא מהכוח אל הפועל, בפעילות חוזרת ונשנית, ומתוך עוצמה רבה". ברק לא חלק אפוא על הקביעות העובדתיות ועל כך שבשארה פעל לשלילת קיומה של ישראל. אלא שלא אדם כאהרן ברק ייתן לעובדות ולחוק לבלבל אותו. בהכרעתו כתב כי "לא הונחו בפנינו ראיות אשר במשקלן ובעוצמתן מקיימות את המבחן הנדרש" לפסילת בשארה, ואישר את התמודדותו בבחירות.
ברק ושופטי העליון עיקרו את חוק יסוד: הכנסת ממשמעות, וקבעו נורמה חדשה - ח"כ ישראלי קיבל אישור רשמי לעבור על חוק יסוד, ולקרוא למאבק מזוין נגד ישראל. סופו של דבר כתחילתו: באפריל 2007 נמלט בשארה מהארץ לאחר שנחשד בסיוע לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.
ברק אינו האחראי היחיד. המשנה ליועמ"ש לממשלה, דינה זילבר, נאבקה נגד כוונת שרת התרבות רגב לגרוע מימון ממוסדות תרבות המעודדים הסתה, דוגמת תיאטרון אל־מידאן. זאת, בעקבות הצגת מחזה המבוסס על סיפורו של המחבל וליד דקה. זעאתרה עמד במרכז הפעילות, בעידוד וגיבוי ההסתה המתמשכת בתיאטרון. בעוד מעשיו של בשארה לא הרשימו את שופטי העליון, זכתה משנתו המסיתה של זעאתרה להגנה משפטית מצד המשנה ליועמ"ש. את פירות השגיאה החמורה הזאת טועמים כעת כולנו.
