1 רגע לפני סיום העונה הסדירה ושבוע אחרי הניצחון הדחוק על הפועל חדרה, מכבי חיפה הדרימה לאשדוד, למשחק מול קבוצה נטולת לחץ, עם הרבה כישרון בחלק הקדמי, שתנוע על קרוז קונטרול עד לסיום העונה ותנסה ליהנות מכדורגל ולשדרג צעירים תחת המאמן החדש־ישן רן בן שמעון.
חיפה הגיעה למשחק ללא דולב חזיזה המוצהב, מה שנתן למרקו בלבול חלון הזדמנויות לשלב את ירדן שועה ו/או מוחמד עוואד בהרכב בלי "לכפות" את המהלך על קבוצה שרצה יפה, אבל בלבול בחר באופן מפתיע (או שלא) דווקא בסינטיהו סלליך הסולידי והטקטי. הבחירה בסלליך על חשבון שחקנים שחושבים מחוץ לקופסה ומביאים משהו שונה, במשחק מול הגנה נמוכה, נראתה תמוהה משהו, אך ממשיכה קו ברור של בלבול מפתיחת העונה - קו שמעדיף את הצפוי והבנאלי על השונה והמפתיע. להגנתו ייאמר שהפתעות הן לא תמיד דבר טוב.
חיפה פתחה מצוין את שתי המחציות, והדברים אמורים בעיקר לגבי יאניק וילדסחוט, שניצל עליונות פיזית וטכנית על המגן שמולו, בנצי מושל; וצ'ארון שרי, שמצא את הכיסים בין הקישור להגנה ומשם שלח מסירות גאוניות לכל מי שנע לכיוון הרחבה והוסיף למאזנו עוד שני בישולים.
אשדוד הציגה בעיקר את דין דויד המהיר (בישל) וסמואל אלאבי (19, 1.66 מ'), קשר שמשלב יכולות טובות הגנתית והתקפית, ויכול לעניין בעתיד הקרוב את קבוצות הצמרת. בחצי השעה האחרונה חיפה הפסיקה לשחק, ירדה לאחור ורק קיוותה שהמשחק יסתיים לפני שאשדוד תשווה - תקווה שהתממשה.
הירוקים ממשיכים לשמור את האלופה מת"א במרחק נגיעה, אבל במחזור השני של הפלייאוף הם יגיעו לבלומפילד למשחק שכנראה לא תהיה ממנו דרך חזרה. חיפה תהיה חייבת להביא משהו אחר, שונה, מפתיע, כי במשחק סולידי נטול הפתעות ודמיון מכבי ת"א גדולה עליה.
2 אחת הקבוצות המהנות בשלוש השנים האחרונות בליגה היא מכבי נתניה. גם את העונה הנוכחית היא החלה עם ציפיות בשמיים, בעיקר בגלל החזרה של אחד מטובי בניה - אלמוג כהן, אחרי קריירה מופלאה בגרמניה (109 הופעות בבונדסליגה, 9 שערים). אבל הציפיות מכהן העונה, כולל שלו מעצמו, פגעו בו מאוד, ומסמלות את הנפילה המקצועית של נתניה אחרי שנים מוצלחות.
כהן הוא שחקן משלים נהדר, אחד שעובד בשביל חבריו לקבוצה, לא שחקן שבונים סביבו קבוצה, בטח לא בשלב הזה בקריירה שלו. הדיסוננס בין הציפיות ליכולות יצר בור, שלתוכו נפלה נתניה יחד עם הקפטן שלה. כשנתניה תתחיל לתכנן את העונה הבאה, אחת המשימות המרכזיות שלה תהיה להרוויח את כהן כשחקן משלים ולהביא עוד דמות דומיננטית לצידו. ככה שני הצדדים ירוויחו, והחזרה של כהן לא תיזכר רק בגלל שיא שלילי היסטורי של ארבעה אדומים בעונה.
