במשך 36 שנים שירתי את מדינת ישראל. כחייל וכמפקד בגולני, כקצין ביחידות מודיעין מסווגות, במטה ללוחמה בטרור וכמזכיר הצבאי של נשיאי המדינה שמעון פרס ז"ל וראובן (רובי) ריבלין יבדל"א. במצטבר, תרמו בני משפחתי הקרובים יותר ממאה שנים מחייהם לטובת ביטחון ישראל.
עשינו זאת באהבה גדולה למדינה, ומתוך תחושת שליחות והזדהות עמוקה עם ערכיה וצרכיה. כולנו מתגייסים לצה"ל, כולנו משלמים מסים ותורמים. זוהי מולדתנו, ובין השאר משום כך - הגיעה השעה להפסיק להחריש אל מול העוול המתמשך כלפינו.
למאבק לשוויון זכויות יצאנו כולנו בלית ברירה. היו שאמרו שזה לא הזמן, שמדינת ישראל מתמודדת עם משבר מהגדולים בתולדותיה. אמת, אך בישראל בין הסקנדל לפסטיבל - אין עיתוי נכון. תמיד ישנו משהו: מלחמה, איום ביטחוני, משבר כלכלי או משבר פוליטי וחוקתי. איננו יכולים עוד.
מאז קום המדינה, על אף הברית האיתנה והנצחית, לא זוכים הדרוזים והצ'רקסים לשוויון אלא מתחת לוחות השיש בבתי הקברות הצבאיים. כולם אוהבים אותנו, או אוהבים לאהוב אותנו. אבל בעוד הממשלה בוגדת בנו, הפער רק הולך וגדל ומעמיד אותנו בפני שוקת שבורה. מאז קום המדינה לא נבנה ולו יישוב דרוזי אחד, ותוכנית המתאר לא הורחבה.
תושבים, ובהם קצינים ומשפחות שכולות, חיים עם צו הריסה על ביתם. את חלקם הופכת המדינה לעבריינים בעל כורחם, ומשיתה על ביתם צווי הריסה, ועליהם אף צווי מאסר. היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים סובלים ממצוקת תשתיות בסיסיות, שפוגעת קשות באיכות חיי התושבים. הקופות של המועצות האזוריות ריקות. שיעור גביית הארנונה גבוה וממשיך לעלות, אך בהיעדר שטחי מסחר ותעשייה, התקציב גרעוני באופן תמידי.
ההשקעה הממשלתית פר תלמיד דרוזי או צ'רקסי נמוכה משמעותית מאשר ההשקעה בתלמיד יהודי. למרות זאת, ברבע מהתיכונים במגזר הדרוזי שיעור הזכאות לבגרות עומד על 90 אחוז!
ללא מענה בתחום פעילויות התרבות והפנאי יש בני הנוער שנדחקים לשוליים. כתוצאה, נפגע מאוד בשנים האחרונות הביטחון האישי ביישובים. לתרבות הארגונית בישראל יש נטייה לדחוק את אוכלוסיות המיעוטים בה לקצה. לא במזיד, כי אם בקוצר ראייה. אנו מבקשים כעת מרה"מ ומשריו להתעורר ולסייע לנו לפני שיהיה מאוחר מדי. חוק הלאום הוא רק הקש ששבר את רוחם של רבים מאיתנו. הגיע הזמן שראשי המדינה, שנהנים לדקלם את הביטוי החבוט "ברית האחים", יתגייסו למציאת פתרונות, כפי שהתגייסו למאבק הזה כל ראשי מערכת הביטחון לדורותיהם.
אנו קוראים לרה"מ לשבת עם ראשי העדה, לבנות ביחד פתרונות דיור, להשקיע בתשתיות, לכל הפחות להתחיל מקיום ההתחייבות מינואר 2020 - להעביר תקצוב כעזרה ראשונה, של 202 מיליון שקלים ל־16 היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. איננו מבקשים נדבות, אלא את המינימום שאליו מחויבת המדינה לתת לאזרחיה הנאמנים ביותר. אנחנו מבקשים זאת לא רק למעננו, אלא למען החברה הישראלית כולה.
