הישיבה על תקציב הביטחון בסוף החודש שעבר | צילום: חיים צח / לע״מ

הוועדה למריחת תקציב הביטחון

הצבא כפוף למדינה, וצריך להגיע כנחקר, לא כשותף • בארה"ב נותנים דין וחשבון מול מצלמות מדוע זקוקים לעוד מטוס, טנק או צוללת, ומהו המוצר שנותנים בתמורה

השבוע הכריז ראש הממשלה על הקמת ועדה מיוחדת לבחינת תקציב הביטחון. במקום שהכנסת תדון בתקציב הביטחון, יש ועדה ממשלתית שתגיע לסיכומים מעל לראש של הכנסת, והכנסת תצביע בעד ונגד.

אִמרה מקובלת היא שגמל הוא סוס שהורכב בידי ועדה, אך הוועדה החדשה לבחינת תקציב הביטחון לא רק לא תרכיב גמל - היא גם לא תרכיב אוגר. זו ועדה שנולדה בלידת עכוז, שתונשם באינקובטור במשך כמה שבועות, ושתמות על שולחן הניתוחים באפריל.

אין לי דבר נגד אלוף (מיל') יעקב עמידרור, תא"ל (מיל') אפי איתם וראש אגף התקציבים לשעבר קובי הבר, שנבחרו כחברי הוועדה. הם בוודאי אנשים שראויים לדון בנושא החשוב. מה שלא ראוי זה להעמיד אנשים חכמים ומכובדים בבחירה שבין להיות חותמת גומי לבין לקבור את עבודתם קבורת חמור.

הסיבה הראשונה לכישלון הוועדה היא שלמדינת ישראל אין תפיסת ביטחון, וכזו - ככל שהיתה - קרסה ב־7 באוקטובר. תפיסת ביטחון היא לא משהו פילוסופי שדנים בו במטכ"ל, אלא תוכנית העבודה של מערכת הביטחון בבואה לספק לנו מוצר ציבורי בשם "ביטחון". תקציב הביטחון הוא נגזרת של תפיסת הביטחון, ואם אין אחת כזאת, ולא גובשה אחת כזאת במשך 75 שנה - בוודאי לא יצליחו לגבש אחת בשמונת שבועות מנדט הוועדה.

המצב הראוי הוא שאזרחי ישראל ירצו לקבל ביטחון, וראשי המערכת יציגו תוכנית למתן המוצר הזה, ואז יבואו לציבור עם הצעת מחיר: 50 מיליארד בתמורה ל־1,000 מטוסים, 2,400 טנקים, שלוש צוללות וכו'. אך התוכנית עצמה לא קיימת. מערכת הביטחון מעולם לא הציגה את מהות התמורה למטוסים, לטנקים ולצוללות שאנו קונים לה. איש לא שאל את מערכת הביטחון "למה", אז היא התרגלה לא לתת תשובות, ואנחנו התרגלנו לתת לה צ'ק פתוח.

עוד לפני שהוועדה הוקמה, צה"ל כבר קבע שמגיעה לו תוספת של 220 מיליארד שקלים. למה? שתקו ותצדיעו. לאן הולך הכסף? "התעצמות". מה קרה עם הכסף שנתנו לכם קודם? "התעצמנו". ועדה לקביעת תקציב הביטחון נשמעת כמו משהו טכני כזה. אזרחי ישראל ידמיינו את הוועדה כלקוח שמגיש לרואה החשבון שלו חשבוניות.

אך האוצר אינו רואה החשבון של צה"ל, או הכספומט של מערכת הביטחון, אלא שומר הקופה הציבורית. ועדה כזו לעולם לא תוכל לייצג את האינטרס הביטחוני והכלכלי של אזרחי ישראל, כי ועדה מייצגת שוויון בין חבריה, ומה שנדרש כאן זה היררכיה. הצבא כפוף למדינה, וצריך להגיע לשולחן כנחקר וכנותן דין וחשבון, לא כשותף.

אם תסתכלו בדיוני תקציב הביטחון בארה"ב, תראו את ראשי המערכת יושבים בוועדה פרלמנטרית לא כשותפים בה, אלא כנחקרים, ובמשך ימים נותנים דין וחשבון לנבחרי הציבור ולציבור עצמו, מול מצלמות, מדוע הם זקוקים לעוד מטוס, טנק או צוללת, ומהו המוצר שהם נותנים בתמורה. הרשות המחוקקת שם היא זו שקובעת מה ראוי, והיא זו שדורשת דין וחשבון פומבי עבור אספקת המוצר הקרוי "ביטחון". פה, ועדה של הרשות המבצעת דנה עם עצמה, קובעת לנו מהם המוצר ומחירו, ולבסוף מגישה את החשבון לכנסת. דווקא הימין, המעוניין בריבונות הכנסת, אמור לצאת נגד ועדות הצללים האלה ולדרוש דיונים פומביים בנושאים אלה.

מערכת הביטחון מעולם לא הציגה את מהות התמורה למטוסים, לטנקים ולצוללות שאנו קונים לה. איש לא שאל את מערכת הביטחון "למה", אז היא התרגלה לא לתת תשובות, ואנחנו התרגלנו לתת לה צ'ק פתוח

האשמה במצב הזה שאליו הגענו לא נופלת על צה"ל, אלא עלינו. אנחנו לא דורשים ממערכת הביטחון תשובות, אז היא התרגלה לא לספק אותן. צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה כי אנחנו מאפשרים לו להיות כזה. הכנסת צריכה להגיד לוועדה הזו לא. כי ועדה ממשלתית היא תחליף גרוע ולא דמוקרטי לזרוע המחוקקת.

אזרחי ישראל ונציגיהם צריכים לדרוש שקיפות, אחריות ודיון פומבי, גם במוצר הביטחוני וגם במחירו. השאלה הראשונה צריכה להיות אם ב־220 מיליארד שקלים נקבל את חיסול חמאס וחיזבאלה. כי אם לא - אולי ראוי למצוא לכסף ייעוד אחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...