לפני כשבוע סיפר לי בכיר בתקשורת כי בכיר במשרד המשפטים טען בפניו שאפילו ניצב מזרחי, בתוארו דאז כראש אח"ק, לא המליץ להגיש כתב אישום בפרשה המכונה "האי היווני", פרשה שהנאשם בפוטנציה בה היה אריק שרון. כזכור, הפרשה טבעה במצולות חרף טיוטת כתב אישום שהוגשה להחלטתו של מי שאז רק מונה כיועץ המשפטי, מני מזוז. חייכתי ביני לבין עצמי לנוכח ניסיונו של איש תקשורת להיתלות בי בנוגע לסגירת התיק. השבתי לו שזה נכון ולא נכון באותה עת. נכון, כי בפרשה זו לא נדרשה המשטרה להמליץ שכן התיק כולו הועבר שנים קודם לכן לפרקליטות. לא נכון, כי בהחלט צידדתי בהגשת כתב אישום למבחן בית המשפט. בהמשך הוחלט, בהנחיית הפרקליטות ובצדק לאור חומרים שהתווספו, שחלק מהתיק ינוהל על ידי יאחב"ל. כל ישיבות העבודה הנוגעות לתיק התקיימו בפרקליטות המדינה ביחד עם פרקליטות מחוז מרכז. תפנית משמעותית בפרשה הביאה להחלטה כי התגבשו ראיות מספיקות לכאורה להגשת כתב אישום. התפנית נעוצה בחקירת פרשת מינהל מקרקעי ישראל ופרויקט גינתון. זה היה פרויקט שבו לדוד אפל, מי שנחשד במתן שוחד לשרון באמצעות בנו, היו אינטרסים - מה שהסביר את הלחצים האדירים על המינהל לאשר את הפרויקט, בניגוד לדעת מומחים. החלק הזה בפרשה נחקר וטופל ביסודיות דווקא על ידי יאח"ה - ולא על ידי היאחב"ל. כך יצא שבישיבות העבודה בפרקליטות המדינה היו שני נדבכים של אותו עניין שנחקרו על ידי שתי יחידות. לכן מעולם לא היה צורך להעביר סיכום נוסף לתיק. השלמת החקירה על ידי שתי היחידות ובחינת החומר בפרקליטות המדינה התנהלו באופן מתגלגל, שכן חקירת התיק הסתיימה כבר ב-2001. אך למרבה הצער, היה במשטרה מי שטרח - כל אימת שהתקיימה ישיבת עבודה בפרקליטות המדינה בפרשה - לפזר רמזים בתקשורת כי אין ראיות בתיק, אף שתחת אחריותו הוטל רק חלק אחד מהחקירה ואף שהיא אפילו לא הסתיימה. זו תופעה ייחודית בנוף המשטרתי, שבדרך כלל אמור להיות שבע רצון מכך שעבודתו מקבלת ביטוי פוזיטיבי בפרקליטות. אותו קול משטרתי חזר על כך פעם אחר פעם בתקשורת, אף שמימיו לא השמיע אפילו ברמז את דעתו בישיבות הפרקליטות, למעט פעם אחת, הזויה ובלתי צפויה, בפני מזוז שביקש לקבל סקירה וקיבל סגירה. כמי שהכיר את התיק, את ההשלמות שיאחב"ל נתבעה לבצע ואת החקירה היסודית של יאח"ה, ראיתי עין בעין עם הפרקליטות ובהחלט תמכתי בהגשת כתב אישום לבית המשפט. אך לא היה צורך בכך, ולכן לא נמצאה המלצה פורמלית של המשטרה בפרשה. אני נדרש לעניין כי לאחר פנייתו של אותו בכיר תקשורת התפרסמו לאחרונה בעיתונים כתבות לרגל סיום הקדנציה של מזוז, ובהן ראיון עם בכיר אנונימי בפרקליטות שהסביר את הקדנציה ומהלכים שונים שזכו למטחי ביקורת, בהם הסגירה של תיק "האי היווני". לא היה לי קשה לנחש מפי מי ומניין הגיעו האמירות. אני סבור שהמציאות העכורה טפחה על פני מי שחשב שיברח מהשחיתות ומצא שהשחיתות רודפת אחריו. חרף הטענות, מניסיוני אין לי ספק כי קל יותר לפרום תיק מאשר לתפור אותו. לעיתים זה גם מועיל לקידום.
