השאלה היא לא אם רוני לוי יצליח בבית"ר (ומה בכלל ייחשב להצלחה השנה בקבוצה הזאת?) אלא כמה זמן יימשך הרומן. כי אם לשפוט לפי הרזומה של החתן (טביב) והכלה - פברואר או מארס נראים כחודש אידיאלי לפרידה.
על טביב חבל להכביר מילים. שיטת הניהול שלו והיחס לכוח האדם שמקבל ממנו משכורת, ידועים ומוכרים. מספיק שביציע המזרחי יחליטו שלוי מאמן הגנתי מדי ולא מתאים לאימפריה הטרנס־גלקטית שנבנתה שם בקיץ כדי שהבלאגן יתחיל. ואת הדרך של טביב לפתרון משברים אנחנו כבר מכירים. לעזאזל המאמן, העיקר שטדי יתמלא.
אבל גם הכלה לא מגיעה לחתונה הזו נקייה. לוי, שזכה לקרדיט עצום בתחילת דרכו עם אליפויות קלות במכבי חיפה, פשוט לא מוצא את עצמו כשאין לו יתרון של 20 מיליון שקלים בתקציב על הקבוצה הבאה בתור. הוא ברח ממכבי פ"ת ומבית"ר ירושלים, ועל הדרך יצא לגיחות לא ממש מוצלחות ברומניה ובקפריסין, כשבאף קבוצה לא התחיל וגם סיים את העונה. תמיד היו לו תירוצים. פעם להנהלה לא היתה סבלנות, פעם המנהל המקצועי התנכל לו, אבל בשורה התחתונה הוא גורש או ברח.
לוי תמיד היה מאמן יסודי שמבין את המשחק ומצליח לבנות קבוצות שעומדות היטב על המגרש. הבעיה שלו היתה הרבה פעמים הקשיחות שלו וחוסר החיבור לשחקנים, מה שיצר לא מעט פעמים קליקות בחדר ההלבשה שלו. ושחקנים מתוסכלים.
אם לוי רוצה לעשות את עליית המדרגה, הוא חייב לדעת לחבר לידע המקצועי שלו גם את הרגש. להבין שבבית"ר, אולי הקבוצה הכי יצרית בכדורגל שלנו, הוא לא יכול להסתפק במשחק הגנתי ומסודר ואמירות כמו "עמדנו טוב על המגרש". אחרת הוא יגמור בדיוק כמו אלי כהן.
