אין תזמון מושלם להוצאת דו"ח עוני, אך לא אלמן ישראל ואנו זוכים לרצף מתמשך של דו"חות עוני המבוססים על נתונים בעייתיים, נסקרים שאינם מהימנים, כותרות מטעות ומסעות תעמולה פופוליסטיים המנסים לגרום לציבור לחשוב כי מדינת ישראל ניצבת לפני תהום בעקבות הידרדרות מתמשכת.
אלא שה"בעיה" (בעיקר של אלו המציגים את הנתונים באופן חסר פרופורציות) היא שהמצב שונה, ורמת העוני - הניתנת למדידה אובייקטיבית על פי רמת התזונה, בעלות על מוצרים ושירותים, איכות החינוך, הרפואה וכדומה - דווקא יורדת. ובאופן פרדוקסלי, ההטעיה בנושא פוגעת בראש ובראשונה בעניים האמיתיים.
לקראת ערב פסח האחרון פירסם מבקר המדינה דו"ח חמור בעקבות סקר טלפוני של הביטוח הלאומי. עורכי הדו"ח הכריזו בעקבות הנתונים כי מספר הרעבים בישראל צומח וכי מעמד הביניים קורס. לאחרונה יצא גם מרכז טאוב עם דו"ח קשה בעקבות פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2011. וכעת, אולי המניפולטיבי והצעקני שבהם הוא הדו"ח של ארגון "לתת", המבוסס על תחושות של נסקרים סלקטיביים ומעט מאוד עובדות מוצקות.
בדו"חות שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2011 אפשר לזהות בבירור כי ההכנסה של משפחה ממוצעת בישראל נמוכה מרמת ההוצאות שלה. הסיבה לכך פשוטה, וגם היא נעוצה בטעות מתודולוגית: אנשים לא ממהרים להצהיר בפני סוקרים על הכנסתם הנכונה, ונוטים להפחית ממנה. הדבר נכון במיוחד בעשירונים התחתונים, המשתכרים לעתים קרובות מעיסוקים לא מדווחים. זאת, בניגוד לנתונים על ההוצאות שאותן אפשר לבחון בדיוק רב יותר. על בסיס רעוע זה בונים מכונים שונים ובעלי עניין את ההכרזות על ההידרדרות של אזרחי ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם החלה מאז דו"חות 2011 בתיקון הנתונים המטעים, אולם דבר זה לא מנע מגורמים רבים להשתמש בהם כבסיס לדו"חותיהם.
מדו"ח מצב העניין של מכון ירושלים לחקר שווקים, המהווה קול שכמעט אינו זוכה לסיקור, עולה כי במונחים של איכות חיים אמיתית הלך והשתפר מצב העניים. בשנים שבין 2002 לשנת 2008 עלתה ההכנסה הפנויה הריאלית לנפש בעשירון התחתון ב־8.2%, שיעור המשפחות עם מינוי לאינטרנט בעשירון התחתון זינק פי 11 מ־2.5% לכדי 27.6% (ומאז המצב עוד השתפר). שיעור הבעלות על דירות בעשירון התחתון עלה ב־12.5% וכך הלאה. מאז שנות ה־70 של המאה הקודמת אנו חווים בישראל עלייה בשכר הריאלי, המייצג את כוח הקנייה של הישראלי הממוצע, זה מה שקובע את יוקר המחיה וזה הולך ומשתפר.
* * *
הדו"חות המוגזמים והכותרות הצעקניות, המנסות לספר לנו כי המצב הולך ומידרדר, לא עוזרים לעניים האמיתיים, נהפוך הוא, הדרישה הקבועה להתערבות המדינה על ידי הפניית עוד תקציבים והרמת נטל המסים כדי להיות "חברתיים" רק פוגעת באלו המתאמצים לשפר את מצבם ולהתרחק מן העוני. המצב בישראל משתפר בעשורים האחרונים. הוא יכול להשתפר עוד הרבה יותר אם נשחרר את השוק מחסמים של ייבוא, מכסים, חסימת עורקים על ידי ועדים המייקרים כל שירות ומוצר ורגולציות וביורוקרטיות המייקרות את החיים בישראל ומקשות על פיתוח עסקים. דוגמה לשיטת הייקור של מזון בישראל - המס על ייבוא טונה לישראל מוביל לייקור הטונה הנצרכת על ידי משקי הבית בהיקף של 200 מיליון שקלים בשנה, תוך כדי הענקת הגנה פרוטקציוניסטית למספר מצומצם של מפעלים העוסקים באריזת טונה בישראל. כך קורה בכל תחום בנושא המזון ומוצרי הצריכה. עזרה אמיתית לעניים האמיתיים תגיע כאשר נשחרר את המשק ונבחן את המציאות כפי שהיא, ולא דרך עדשה מעוותת המשמשת אינטרסים זרים.
הכותב הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה ומשמש מנהל מרכז איין ראנד בישראל