השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "וארא". אירועי השבוע האחרון בפאריס והשיח הציבורי בנוגע לקריאה של בנימין נתניהו ליהודי צרפת לחזור הביתה ולעלות לישראל מקנים לסיפור הפרשה נופך אקטואלי מיוחד במינו. בשבוע שעבר התחלנו לקרוא על גלות העם במצרים. משה נבחר לדבר על ליבו של פרעה אך השיג את התוצאה ההפוכה. וכך אמר פרעה: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר", כלומר, צריך להעביד את היהודים קשה כל כך עד שלא יהיה להם זמן לחשוב על חירות וחופש.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ואכן העם קולט את המסר ובמקום להתקומם נגד המשעבדים, מופנים חיציהם אל מבשר גאולתם, משה. הם פונים אליו: "ירא השם אליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו". משה שומע את הדברים וחוזר אל האלוקים: "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני", הוא שואל. הרי רק נזקים הבאתי על העם שלי בדרישות שלי מפרעה, הוא טוען.
הפרשה מסתיימת במקום שבו אלוקים אומר למשה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". היינו מצפים לראות עכשיו תגובה של משה לדבר האלוקים, אבל במקום זה יש שתיקה.
והנה נאום נוסף של אלוקים למשה, שבו מגולל השם בשנית את ההיסטוריה היהודית הקצרה, את הבטחתו את הארץ לאבות ואת רצונו העז להשיב את עמו לארצו.
אלא שמשה כבר שמע את הנאום הזה במעמד הסנה, אז מדוע שמשה יצליח עכשיו? אחד ההבדלים המרתקים בין הנאום שהתבקש משה לשאת לעם בעת שהיה ליד הסנה הבוער הוא אזכור הארץ כזבת חלב ודבש. בעוד אצלנו כל מה שכתוב על הארץ הוא "הארץ אשר נשאתי ידי לתת אותה לאברהם יצחק ויעקב", באירוע הסנה נאמר: "אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש". מדוע השמיטו זאת בפרשה? האם חדלה הארץ להיות זבת חלב ודבש? לעומת זאת, אצלנו מובלט בהרחבה כי אלוקים הולך לגאול את העם בניסים גדולים כאשר תכלית כל היציאה היא כדי שיידעו כי "אני השם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" - הדגש שלא מופיע במקור שבו התגלה אלוקים למשה בסנה.
ייתכן שהמסר העולה מתוך שינויים אלה הוא כפול - משה הוא האדם שחי אצל חותנו המכובד. איתו אפשר לדבר בשיקול דעת ובהיגיון ולהסביר לו כי אכן העם יגיע בסוף הדרך לארץ זבת חלב ודבש. משה הנחשף למראות אלוקים אינו צריך שכנוע כי אלוקים הוא המוציא את עמו ממצרים, אבל כשהוא יבוא לדבר עם העם הנאנק תחת עול השעבוד, לא נכון יהיה לדבר איתו על ארץ זבת חלב, שהרי הוא לא מבין מה זה. כל מה שהוא חפץ בו הוא קצת מנוחה אחרי עינוי בלתי פוסק במשך שנים. צריך לדבר איתו על הפסקת הסבל והעבדות.
• • •
הנאום השני אפוא מבקש ללמד את משה איך מעבירים את המסר באופן שהעבד השומע יוכל לקלוט. העם הסובל מחפש דבר להיתלות בו, הוא זקוק לאמונה כמו אוויר לנשימה. איתו צריך לדבר על כך שיש עולם שאותו אלוקים מנהיג, שבו אין סבל. אל תחשבו כי העולם כולו רע, כי יש גם תקווה.
אבל יש כאן גם מימד נוסף. לא רק שהסובל לא מבין טעמו של חלב ודבש, אלא שאנו מבקשים להחזיר אותו אל ההרגשה הטבעית ביותר שיש לו ארץ לחזור אליה - הארץ של אברהם ויצחק. גם אם קשה בישראל וגם אם יש כאן אירועי טרור לא פחות חמורים מאלו שאירעו בפאריס, זהו ביתנו ולכן אנו מבקשים וממליצים שיחזרו אלינו הביתה.
אלוקים אומר למשה לומר לעם את המסר הפשוט ביותר: לא מדובר פה בארץ זבת חלב, אך יש כאן חזרה למורשת. זאת המורשת שלכם. נטשתם אותה שלא בטובתכם, עכשיו הגיע זמן גאולתכם. וכך גם אנו פונים ליהודי העולם כולו - בואו הביתה. לא כי כאן יותר בטוח, אלא כי כאן זה שלנו. ¬
