1. בדרך האפרורית מגוש דן לחיפה, כשהשרב החל להישבר והגשם והבוץ טיפטפו על השמשה של הרכב, השמיעו בגלי צה"ל את מסיבת העיתונאים של אלי גוטמן שלשום. המאמן הלאומי הבטיח ל-30 אלף האוהדים פרפורמנס. הוא גם קיים, חבל שקיבלנו אותו דווקא מגארת' בייל.
"בייל שומר כוחות לישראל", קבע בנחרצות גוטמן לפני יותר משבוע. תכלס הוא צדק. כבר הרבה זמן בייל לא נהנה כל כך מכדורגל חופשי ומשוחרר, בלי קרבות אגו עם כריסטיאנו רונאלדו, בלי שריקות בוז של אוהדי ריאל מדריד ובלי משחק הגנה מהיריבה. שני שערים, מסירות זהב, ריצה בלתי פוסקת מכל כיוון במגרש. שחקן על שכשהוא מגיע למשחק, אי אפשר לעצור אותו. גם אם דגני היה עומד על הכתפיים של משומר ומחבר זוג מנועים של F-16 זה לא היה עוזר.
2. בדקה ה־77, כשבייל כבש את השלישי, קמו מהמושבים כמה מאות אוהדי שמנת מפונקים של נבחרת ישראל וברחו מהאיצטדיון למכוניות. היעל, הקמע החדש של הנבחרת, עוד ניסה לרדוף אחריהם ולהחזיר אותם למגרש, אבל ללא הועיל. גירסה עדכנית של אוהדי ה"רולקסים" מיד אליהו. אולי אלה צופים מתוסכלים שהתחרטו על כך שוויתרו על גמר המירוץ למיליון. ולחשוב שזה הקהל שגרם לכמה עיתונים בוויילס ובממלכה הבריטית לכתוב שסמי עופר הוא אחד האיצטדיונים המפחידים באירופה. אז בזמן שהאוהדים הישראלים השתתקו אחרי הגול הראשון, האוהדים של וויילס לא הפסיקו לשיר 90 דקות והזכירו לנו כמה כיף לחבב נבחרות בריטיות, שנהנות מקהל תומך עם חוש הומור בריטי דק. אחרי שבייל שלח את הכדור החופשי לרשת, הם ניפנפו לשלום לאוהדים הישראלים ההמומים.
3. האופוריה אחרי הניצחון מול בוסניה לפני ארבעה חודשים באותו מקום בדיוק, פינתה את מקומה ל"אפוריה". כדורגל חלש, שבלוני, נטול איומים על השער הוולשי עד לנגיחה של חמד בשלהי המשחק, ובעיקר קריסה של שחקני המפתח. טיבי הציג מופע יחיד לקומדיה של טעויות, נאתכו נעלם, זהבי היה עלול להיעצר בעוון שוטטות, ורפאלוב עוד לא התפכח מהזכייה בגביע הבלגי.
4. במשחק נגד בוסניה ישראל נראתה כמו קבוצה, המנטרה שאלי גוטמן חוזר עליה כל יום, כל היום, אפילו מתוך שינה. אתמול הביחד הזה שהמאמן הלאומי מטיף לו, זה שבשמו סילקו את אלירן עטר מהסגל, נעלם. הנבחרת נראתה כמו אוסף של שחקנים שהתאמנו לראשונה שלשום. עם כל הכבוד וההערכה לאורחים, לא מדובר בנבחרת מהדרג הבכיר שאמורה לטייל ככה ברחבה שלנו.
5. ניסיתי לחשוב על משהו אופטימי שגוטמן יכול לקחת מהמשחק הזה. אולי בן שהר. החדשות הרעות: עוד יומיים רכבת המשא הבלגית מגיעה לתחנת מלחה. שאלוהים ישמור.
