הסוד הוא הזכרון. הסוד הוא ההמשכיות. באירוע "זוכרים שרים ומספרים" אמש, בבריכת הסולטן בירושלים דמעו האלפים מזה ומזה. "יצאנו לחפש אתכם ומצאנו את עצמנו", אמרה רחלי פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל ( אחד משלשת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ האחרון). פרנקל סיפרה שהיא עובדת עכשיו על "הפרדת הכאב מהזכרון", אבל הביצוע המרטיט של ישי ריבוא ומקהלת הנערים ממקור חיים (בית הספר שבו למדו שניים מהחטופים), לשיר "פתח ליבך ברחמים על בניך..." - דווקא שילב בין השניים. לא כולם הם רחלי פרנקל המופלאה. לא כולם מסוגלים להפריד. יש כאלה שביגונם, אפילו לא מסוגלים לנסות. עדיין לא.
רינאל סייף, אשתו של השוטר זידאן סייף, שנהרג בנובמבר האחרון במהלך הפריצה לבית הכנסת בהרנוף, שם רצחו מחבלים שלשה מתפללים, נותרה עם לארין התינוקת הקטנה וביום הזה היא "כועסת על המזל, אך לא על המעשה של זידאן". עדנה סרוסי, ארוסתו של הדר גולדין שנחטף ונהרג במהלך מבצע צוק איתן מספרת על אהובה "וכועסת על המציאות". רינאל ובנות דמותה מוצאות נחמה קטנה בעובדה "שהפצע האישי שלנו הפך להיות קולקטיוי". (מתוך דבריה של רינאל אתמול)
ב"אנשי הגשם" המופלא שכתבה המשוררת רחל שפירא – גם השיר הזה בוצע אתמול בערב - מופיע הביטוי "לחם צערך". הצער הוא אכן לחם חוקם של המשפחות השכולות ולפחות אתמול, לא היו מילים שהמחישו זאת, כמו שורה אחת משיר אחר, שכתבה דליה קרני, אמו של עידו קרני שנפל בפעילות מבצעית באיזור חברון לפני 14 שנה - "ואמו תחזר על פתחי נחמות". קרני, אפשר לשער, כתבה על עצמה ועל משפחות השכול ( את שירה המלא הקריא אתמול ראש עיריית ירושלים ניר ברקת)
"אנחנו", הבדיל נכון השר אורי אריאל, בינינו לבין אוייבינו, "מקדשים את החיים והם את המתים", ותמי קדמי הדומעת והנחושה, אמו של סמל דניאל קדמי שנפל בנחל עוז בקיץ האחרון הבטיחה לצחוק ולשמוח ובעיקר - להמשיך. וכאילו כדי להוכיח זאת הגיע לערב הזה גם אוהד בן ישי, לוחם סיירת אגוז, אחד הפצועים הקשים במבצע צוק איתן. אוהד נפצע אנושות בראשו והחליט, כנגד כל הסיכויים - לחיות. בן ישי לא היה מסוגל לדבר אתמול , אבל עצם הגעתו לאירוע, כפי שציין יוזם אירוע 'זוכרים' ומייסדו, פצוע האינתיפאדה הראשונה, דב קלמנוביץ - הייתה בגדר נס.
והיו שם על הבמה, או על מסך הענק גם משפחתו של שון כרמלי ועשרים אלף איש שליוו בקיץ האחרון את החייל הבודד בדרכו האחרונה, יחד עם חייל בודד אחר, זאב מנדל שנפל ב-1947. השר נפתלי בנט הביא את סיפורו הלא ידוע של מנדל, חייל אלמוני, שגופתו זוהתה רק לפני חמש שנים, וגם הרב ישראל מאיר לאו, שהזכיר את לוחמי גוש עציון מתש"ח, ושוב ושוב כמו הד חוזר התנגן במחשבות שירו של דוד דאור – "פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות ישמע. בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה"
