פגיעה במאמץ העולמי למען הסביבה

מה לא נאמר, נכתב, פורסם, הוסבר, נלמד, נחקר, על תופעת ההתחממות הגלובלית? כמה משאבים משקיעים מדינות העולם, המדענים, קובעי המדיניות, כדי להילחם בתופעה ולנסות להאט אותה? וכעת, כאשר היה נדמה שמנהיגי העולם הכירו בעובדה שאין מנוס וחייבים להילחם בתופעה למען האנושות כולה, הודיע נשיא ארה"ב טראמפ על נסיגתו מהסכם האקלים בפאריס.

התחממות גלובלית ושינויי האקלים הנלווים לה הם עובדה קיימת, תופעה שאין עוררין עליה, למעט אצל בודדים שעוצמים את עיניהם ומכחישים אותה. בהם גם נשיאה של המדינה המערבית המזהמת ביותר בגלובוס. על כן, נראה שהמהלך של טראמפ אינו באמת מפתיע, אולי אפילו צפוי. זהו מהלך ששיקף את חוסר האמון של הימין האמריקני כולו בקביעתם של מדעני האקלים שיד האדם היא הגורמת לכדור הארץ להתחמם, ובעקבות כך לשינויי אקלים קיצוניים. המהלך משקף גם את הפחד של השמרנים האמריקנים מהסכמים בינלאומיים מחייבים אשר עלולים להטיל רגולציה על הקפיטליסטיות האמריקנית. מהלך זה נרקם על ידי מכחיש ההתחממות הגלובלית הסדרתי, העומד בראש ה־EPA - סקוט פיוריט - עם מנהל הקמפיין הנשיאותי סטיב בנון.

זהו מהלך שמזכיר את הודעת הנשיא בוש לאחר כניסתו לתפקיד ב־2001 כי ארה"ב לא תאשרר את הסכם האקלים של קיוטו מ־1997. אלא שמאז חלפו 16 שנים, ארה"ב ומדינות רבות סביב העולם ספגו נזקים אדירים שמקורם ישירות בשינויי האקלים. די להיזכר בהוריקן קתרינה, בשנות הבצורת הממושכת והקשה בקליפורניה וביתר מדינות מערב ארה"ב, ובעובדה כי אם ארה"ב תעבור לשימוש באנרגיה סולארית במקום בפחם, ייחסך מותם של 52 אלף אמריקאים בשנה מזיהום אוויר. 

אבל כל אלה ותופעות אקלימיות קשות אחרות המשפיעות על כלל אוכלוסיות העולם, לרבות אזרחי ארה"ב, אינם מעניינו של הממשל האמריקני החדש. טראמפ צימצם בשליש את תקציבו של ה־EPA וחתך במאות מיליוני דולרים בתקציבו של המינהל הלאומי של אטמוספירה ואוקיינוסים (NOAA) שאותו הוא אף מתכנן לסגור. כעת גם ברור לחלוטין שעם החלטתו של טראמפ לסגת מהסכם פאריס, ארה"ב לא תעביר את יתרת הכספים שהתחייבה להעביר על פי ההסכם ל"קרן האקלים הירוק" כדי לסייע למדינות מתפתחות לעמוד בהסכם (מדובר היה ב־3 מיליארד דולר, שמהם הספיק להעביר ממשל אובאמה מיליארד אחד).

הסכם פאריס, בניגוד לאמנת קיוטו, הוא הסכם וולונטרי, ולכן לא ניתן לאכיפה בבית דין בינלאומי. פרישתה של ארה"ב לא תבטל את ההסכם, אבל היא תפגע מאוד במאמצים העולמיים למנוע שינויי אקלים קיצוניים. תקוות המדינות החותמות היתה שבאמצעות לחץ הדדי ודיפלומטיה, המדינות יגבירו את מאמציהן עם הזמן. ארה"ב, שהיתה יכולה להיות הסמן הימני, איכזבה וכשלה, ומכאן רק ימים יגידו היכן נמצא את עצמנו בעוד 50 שנים.

הכותב מתמחה בדיני איכות הסביבה והגנת הסביבה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו