בעקבות הפגישה שתתקיים מחרתיים בין רה"מ נתניהו לנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, תגיש סיעת הבית היהודי לוועדת השרים לחקיקה את "כף ה־D-9" שלה לפגיעה בוטה בבית המשפט: פסקת ההתגברות, שלפיה כל חוק שבג"ץ יפסול יוכל להיחקק מחדש, גם על ידי הקואליציה הקטנה ביותר בכנסת. אם אכן יעבור החוק, יאבד בג"ץ מכוחו, שהרי עיקר העניין אינו במספר החוקים שהוא פוסל (וכאלה יש מעטים מאוד), אלא בכך שהכנסת נזהרת שלא להתפרע בחקיקה פוגענית כלפי מיעוטים, משום שהיא חוששת פן יפסול בית המשפט את מה שחוקקה.
אם החוק יעבור, יוסר החשש, ואיתו גם הילת בית המשפט העליון בעולם. חשבתי, לתומי, ששרת המשפטים איילת שקד תסתפק בגל המינויים של שופטים שמרנים בעלי תפיסה ימנית, ותותיר להם את עצמאות בית המשפט ואת עוצמתו; מתברר שהיא אמנם סייעה למינויים - אך מבקשת ליטול מהם את כוחם.
קשה לדעת אם הצעת החוק הזו תזכה לקונצנזוס ממשלתי ולרוב בכנסת, אבל סביר לשער שזה אכן יקרה. שר האוצר כחלון זנח את משמרתו כשומר על חופש הביטוי של בג"ץ, חלק מחברי סיעתו מזוהים לחלוטין עם רעיונות הבית היהודי, ואם לא תהיה הפתעה גדולה, יצליח הזנב לכשכש בכלב, וסיעה קטנה תוביל את הקואליציה למהלך הבומרנג הגדול שבו תכורסם עוד יותר דמותה של ישראל כמדינה שזכויות המיעוטים בה אינן הפקר.
אכן, במדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם יש היבטים בלתי דמוקרטיים: בחלק ממדינות ארה"ב יש עונש מוות, ברוב מדינות סקנדינביה קיימים עדיין בתי מלוכה ובבריטניה אין לבית המשפט סמכות, אלא להמליץ על ביטול חוקים שאינם חוקתיים.
תוסר הילת בית המשפט העליון? נתניהו וחיות // צילום: אורן בן חקון
ישראל, למשל, היא המדינה היחידה בעולם שנמשך בה מצב החירום הזה 70 שנה, ומאפשר לממשלה להסתמך על אינספור תקנות במקום להעביר חוקים מתאימים. הבית היהודי מתמחה בליקוט החוקים הבלתי דמוקרטיים במדינות הדמוקרטיות, והוא מציג אותם כמופת שעל ישראל לאמץ. חוק כזה הוא החוק המאפשר הדחה של חבר כנסת על ידי רוב מיוחס של חברי הכנסת. זהו חוק אנטי־דמוקרטי, כיוון שחברי הכנסת נבחרו על ידי הציבור, ואין זה הגיוני שעמיתיהם־מתחריהם יהיו בעלי סמכות לפטרם. כשעבר החוק, אמרו מחוקקיו כי מדובר במקרים נדירים וכי נדרש רוב גדול כל כך לצורך ההדחה, שסביר להניח כי יהיה זה חוק לצורך הרתעה בלבד.
אך כשיש חוק, יש מי ששמח להפעיל אותו, ובימים אלה ממש נאספות חתימות חברי כנסת לגרש מן הכנסת את חברת הכנסת מהרשימה המשותפת, חנין זועבי. סביר להניח שכל הקואליציה תשמח להצטרף ליוזמה המפוקפקת הזו, והשבוע הצטרף אליה גם מי שרואה עצמו ראש הממשלה הבא, יאיר לפיד, שכבר לפני שנים דיבר בזלזול מתנשא על "הזועביז". עכשיו נקרתה בפניו הזדמנות להשתמש בחוק שסיעתו לא תמכה בו, ולהדיח חבר כנסת נבחר ומכהן.
הדמוקרטיה הישראלית חזקה דייה כדי להכיל חברי כנסת שנויים במחלוקת מפלאטו שרון, דרך הרב יוסף בא־גד ועד אורן חזן. פגיעתה של זועבי תהיה רעה יותר אם תודח, משום שגם יריביה בקרב ערביי ישראל ייאלצו להתייצב לצידה, ולהציג את מעשה ההדחה כפגיעה בזכויות המיעוט הפלשתיני הישראלי. זה גם עשוי להבטיח את בחירתה מחדש לייצג את בל"ד בכנסת, ולאחר שוועדת הבחירות המרכזית תמליץ שוב שלא לשלבה ברשימת המועמדים, יחליט בג"ץ לדחות את ההחלטה הזו. אז מה בדיוק יועילו "חכמים" בתקנתם?
ועוד מהכנס בשבוע הבא: לוועדת השרים לענייני חקיקה תוגש בקרוב הצעת חוק שתבטיח את אי ההכרה בגיורים אורתודוקסיים שאינם נעשים במסגרת בתי הדין הרבניים. סוף־סוף מדובר בחקיקה ציונית: מי צריך גיורים שאינם אורתודוקסיים? מי צריך יהודים חילונים, רפורמים, קונסרבטיבים שאינם עוברים את בית הדין הרבני?
