התוכנית האמריקנית למכור מטוסי קרב מתקדמים מדגם F-35 לטורקיה חייבת להיעצר. טורקיה מתכננת לרכוש לפחות 100 מטוסים והראשונים צפויים להימסר ב־2019. העברת המטוסים תהיה טעות גדולה, ותחולל נזק חמור ליציבות האזור.
תחת ארדואן, טורקיה הפסיקה מזמן להתנהג כבעלת ברית מהימנה של המערב, אף שהיא עדיין חברה בנאט"ו. במקום זאת, היא נכנעה לדחפים עות'מאניים ואסלאמיסטיים, ומטפחת שאיפות אימפריאליות. היא משקיעה סכומים גדולים ברכישת נשק ובבניית תעשייה צבאית, שנועדה לחזק את יכולתה להפגין כוח מחוץ לגבולותיה. טורקיה התערבה צבאית בעיראק ובסוריה, והשתמשה בכוח צבאי נגד כורדים בסוריה (שותף חשוב של ארה"ב נגד דאעש). מיליציות בחסות טורקית עוד עשויות להתעמת בעתיד עם הכוחות האמריקניים בסוריה.
כמו כן, אנקרה עוינת את בעלות בריתה של ארה"ב באזור. מטוסי קרב טורקיים חודרים דרך קבע למרחב האווירי של יוון, פעולה הממחישה את רצונה של טורקיה להתוות מחדש את הגבול הבינלאומי. היא מציקה לקפריסין (ששליש ממנה כבוש על ידיה) בכך ששולחת את חיל הים שלה להפריע לניסיונות חיפוש גז במימי המדף היבשתי של קפריסין. טורקיה גם קוראת תיגר על הלגיטימיות של נשיא מצרים א־סיסי (שהדיח את מורסי, הנשיא הקודם מטעם האחים המוסלמים). אנקרה מתנגדת לניסיון הסעודי לבודד את קטאר (מדינה התומכת באחים המוסלמים ונהנית מיחסים קרובים עם איראן). בדומה לכך, יחסיה עם ישראל מתוחים. בה בעת, טורקיה מטפחת יחסים טובים עם רוסיה, סין ואיראן.
לאור זאת, הנה עשר סיבות מדוע יש לבטל את מכירת ה־F-35 לטורקיה: (1) מכירת מטוסי F-35 נועדה להגביר את היכולות של בעלות בריתה של ארה"ב. טורקיה אינה עומדת עוד בהגדרה זו. (2) מסירת מטוסי הקרב נתפסת כהבעת תמיכה של ארה"ב; אך תחת ארדואן, הפרות זכויות אדם בטורקיה גברו בהדרגה, והובילו ל"פּוּטיניזציה" של המערכת הפוליטית הטורקית. הצבא, שפעם היה מגן המסורת הכמאליסטית החילונית, הוכפף בהצלחה לאסלאמיסטים. (3) אספקת מטוסי F-35 תחזק משמעותית את יכולות הצבא הטורקי לחולל נזק באזור. ארדואן עשוי להחליט להשתמש בחיל האוויר המשודרג כדי למצב את עצמו כגורם רב־השפעה במזרח התיכון, או להפריע לעליונותה האווירית של ישראל, ואפילו לתקוף אותה.
(4) מסירתה המתוכננת של מערכת הנ"מ הרוסית "S-400" לטורקיה - רכש שיצר תרעומת בין חברות בנאט"ו - הופכת את עסקת ה־F-35 לבעייתית מאוד. אם טורקיה תשלב את מטוסי ה־F-35 עם מערכת ה־S-400, פרטים על אודות מערכות ההפעלה של המטוסים עשויים לדלוף לרוסים. אי לכך, ביטחונם של ה־F-35 עלול להיות בסיכון בזירות אחרות שאליהן יישלח המטוס. (5) טורקיה עלולה לאפשר לרוסיה גישה לנתונים של מערכות נשק אמריקניות שמוצבות במטוס. (6) הדלפה של פרטים טכניים רגישים של מערכות נשק אמריקניות לטהרן גם היא אפשרות מובהקת, מכיוון שטורקיה מפתחת יחסים חמים עם איראן.
(7) טורקיה נבחרה כמרכז התעשייתי לייצור מנועים עבור ה־F-35 וכמרכז תחזוקה עבור כל מפעיליו האירופיים של המטוס. הדבר עלול ליצור תלות לוגיסטית במדינה שכיוונה הפוליטי לוט בערפל. (8) הדבר עלול להוביל להעברת טכנולוגיה חדשנית לטורקיה ולהגדיל את יכולותיה של תעשיית הנשק הטורקית. כך תפחת תלותה של טורקיה בספקי חוץ, מה שיגביר את חופש הפעולה שלה. (9) התועלת הכלכלית שתצמח לטורקיה מעסקת ה־F-35 נאמדת ביותר מ־12 מיליארד דולר, דבר שיסייע להיטיב עם המשטר האסלאמיסטי. אין זה נבון להעניק יתרונות כאלה למדינה שהתנהגותה אינה מועילה לארה"ב. (10) מכירות נשק חייבות להיות כפופות לשיקולים פוליטיים ואסטרטגיים. הפחד הכלכלי בארה"ב לאבד את שוק הנשק הטורקי אינו אמור לגבור על השלכותיה האסטרטגיות השליליות של עסקת המטוסים.
פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS) אפרים ענבר
