היום יקומו תושבי "נתיב האבות" אל הגיהינום הפרטי שלהם. 17 שנה מאז החלו להיאחז בקרקע, הם עומדים לנחול כישלון בהסכמה. ההיסטוריה של תנועת "גוש אמונים" מלאה כאלה - ראשי התנועה המיתולוגית עדיין נזכרים בערגה כיצד הפינויים השונים הביאו בסופו של דבר לחיזוק ההשתרשות באדמה. שבע פעמים עלינו לסבסטיה, הם אומרים, עשרות פינויים ממאחזים חווינו גם אחר כך. לכאורה, זה משתלם: "בזכות פינוי רוג'ייב", אמר לי פעם בני קצובר, "קיבלנו את איתמר ואלון מורה ויישובים רבים נוספים". "בזכות פשרת מיגרון", הסביר לי פעם דני דיין, "אנחנו שומרים על נקודות אחרות בחבל בנימין".
אבל מה אומרים התושבים? מה אומרות הנשים שעיצבו בעדנה את אריחי הקרמיקה במטבח המרווח; מה אומרים הגברים שטיפחו את הגינה; מה יגידו הילדים, הניצבים ערב החופש הגדול, מול שגרה לא נודעת?
אני זוכרת את ההתחלה של נתיב האבות, לפני 16 שנים. כתושבת האזור, שמעתי את קריאות המועצה לעלות לקרקע העזובה, תוך הבטחת תשתיות, חשמל ומרחבים. אני זוכרת את הערבי שטען שהקרקע שלו, וטופל ע"י השב"כ. זוכרת טיולים באזור עם ילדיי; בכל פעם התפעלנו מחדש מהבתים היפים ומהקרקע הפורחת.
לפני שנים אחדות, בטרם קניתי את הבית שלי באפרת, התייעצתי עם מקורב למועצה האזורית. האם באמת כדאי לי? שאלתי אותו. לא זול כאן... בתשובה לקח אותי בג'יפ המגניב שלו לגבעה, שאני רואה כיום מחלון חדר השינה, ואמר: פראיירית. מיליון וחצי על דירה באפרת? שימי פה 450 אלף, תרימי וילה. לא רוצה שיפנו אותי, אמרתי. לא יפנו, השיב הבכיר המקורב, זמביש גר פה; הוא יכופף את הממשלה. זאת קרקע פרטית, הקשיתי. מה זה משנה, השיב, ארץ ישראל שלנו.
מנהיגים לא חייבים לפעול רק למען הארץ וההתיישבות; הם צריכים לחשוב גם על האזרח הקטן. שום דבר לא באמת מפתיע בפינוי של נתיב האבות. 15 משפחות תמצאנה את עצמן ללא קורת גג אמיתית, מתמודדות עם שברו של חלום, קרוואן שהוא במקרה הטוב בגודל הסלון שפעם היה להם. זאת, כשמעל הכל, וקשה מכל, מרחפת תחושת הבגידה מצד מדינת ישראל, שמועברת לילדים ולנוער.
ברגע האמת חשוב להיות עם המשפחות ולגלות סולידריות, אבל גם לזכור: החורבן הזה אינו רק באשמת שלטון בג"ץ, ולא רק בחסות אכזריותה חסרת הפשר של "שלום עכשיו". הוא בראש ובראשונה פרי החלטותיה של המנהיגות בשומרון ויהודה, שמקריבה את בתי התושבים שלה על מזבח האמונה כי ארץ ישראל חשובה מעם ישראל, עם נגיעות עזות של תרבות ה"סמוך" הישראלית.
