בימים אלה מתארגנת קבוצת חברי כנסת המתכוונת להדיח מן הכנסת את ח"כ חנין זועבי מהרשימה המשותפת. על פי תיקון לחוק יסוד: הכנסת, שהתפרסם בשם "חוק ההדחה", רשאים 70 חברי כנסת - מתוכם 10 לפחות מהאופוזיציה - להגיש בקשה בנידון לוועדת הכנסת. הוועדה צריכה לסמוך ידיה על הבקשה ברוב של לפחות שלושה רבעים מחבריה. החלטה הסופית בנידון מתקבלת במליאת הכנסת ברוב של 90 ח"כים. בכך אין די; החוק קובע כי "על החלטת הכנסת להפסיק את חברותו רשאי חבר הכנסת לערער לבית המשפט העליון".
העילה להדחת חבר כנסת היא "הסתה לגזענות" או "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או ארגון טרור, נגד מדינת ישראל". אלה הן שתיים מהעילות המצוינות בסעיף 7א של חוק יסוד: הכנסת, שהתקבל בעקבות בחירתו של הרב מאיר כהנא לכנסת ב־1984. עילה שלישית, המונעת את עצם ההשתתפות בבחירות לכנסת, היא "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". חוק המפלגות, שהתקבל ב־1992, הוסיף עילה רביעית, האוסרת הקמת מפלגה כאשר קיים חשש שהיא "תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות".
שלילת האפשרות לייצוג בפרלמנט, ממי שחותר תחת אושיות היסוד של המדינה והדמוקרטיה, אינה רעיון חדש. חוק היסוד (החוקה) של גרמניה המערבית מ־1949 אסר את קיומן של מפלגות מסוג זה, עקב הזיכרון המר של התמוטטות הדמוקרטיה הגרמנית בתחילת שנות ה־30.
גם בישראל קבע בית המשפט העליון, עוד לפני שהיתה חקיקה כלשהי בנידון, כי זכותה של הדמוקרטיה להתגונן, ואישר ב־1964 את פסילת "רשימת הסוציאליסטים" מלהשתתף בבחירות לכנסת. זאת מאחר שתנועת "אל־ארד", שעמדה מאחורי הרשימה, שללה במפורש את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אך ב־1984 סירב בית המשפט העליון לפסול את רשימת "כך", בשל היעדר סמכות מפורשת בחוק. לאחר שהתקבל סעיף 7א שהוזכר לעיל, נפסלה רשימתו של הרב מאיר כהנא ונמנעה השתתפותו בבחירות 1988. במקרים אחדים, ובהם כאלה שעסקו בתנועת בל"ד ובחברת הכנסת חנין זועבי, הפך ביהמ"ש העליון את החלטת ועדת הבחירות לכנסת, גם כשהחלטות הוועדה התקבלו ברוב מוחץ, ואישר את השתתפותן של הרשימות הסוררות.
חוק ההדחה הוא חרב פיפיות. הוא משאיר את ההכרעה הסופית בידי בית המשפט, שטעמו בעניינים מסוג זה כבר ניכר בעבר. ספק אם יושג רוב של 90 חברי כנסת להדחתה של זועבי, ואף אם יושג - ספק אם ההדחה תאושר על ידי בית המשפט. אפילו יושלם התהליך, עלולה התוצאה לעודד את ביהמ"ש להתעמת ביתר קלות עם ועדת הבחירות המרכזית, שהרי לכנסת שמורה כביכול זכות ההדחה גם לאחר בחירות.
פרופ' אברהם דיסקין הוא ראש בית הספר למינהל, ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
