ב־29 באפריל 1992, במהלך מערכת הבחירות, נפגשתי עם טריה לארסן, שניהל את מכון המחקר של האיגוד המקצועי הנורבגי, לפי בקשתו. לארסן סיפר לי על כך שבשנים האחרונות שהה בקהיר לצד אשתו, מונה יול, שהיתה אז בשליחות דיפלומטית במצרים, וכי ניצל את הזמן כדי ללמוד על הסכסוך הישראלי־פלשתיני.
הוא ידע על הביקורת הקשה שלי על מבנה שיחות מדריד שהתקיימו בוושינגטון באותם ימים, והציע כי המכון שלו יארח שיחות בלתי פורמליות עם פלשתינים רלוונטיים. הוא הציע כי פייסל חוסייני, המנהיג הפלשתיני הירושלמי, שאותו הכרתי היטב, יהיה בן שיחי למפגשים אלה, בהיותו מעורב בשיחות וושינגטון. הוא גם סיפר לי על פגישה ממושכת שהיתה לו בקהיר עם אחמד קריע (אבו עלא), יועצו הכלכלי של ערפאת בתוניס, ואשר שכנעה אותו שפתרון פלשתיני־ישראלי אפשרי.
אמרתי כי המקום והפרטנר המוצע נראים לי, למרות שעדיין איני יודע מה יהיה תפקידי אם ננצח בבחירות. אמרתי לו שאשמור את ההצעה בסוד, בשלב זה, אך אעדכן בה את ד"ר יאיר הירשפלד מאוניברסיטת חיפה, שותפי לשיחות שניהלתי עם פלשתינים, תושבי השטחים.
לארסן חזר ארצה ב־19 ביוני, ארבעה ימים לפני הבחירות לכנסת, ונפגשנו במלון "אמריקן קולוני" במזרח ירושלים, בהשתתפות הירשפלד וחוסייני. חוסייני שמח על ההצעה, אך הרגיש צורך לומר כי המושכים בחוטים הפלשתיניים יושבים בתוניס. סיכמנו ליצור קשר לאחר הבחירות, אך לא העלינו בדעתנו איזו מכשלה עומדת בפנינו.
כחודשיים אחר כך מוניתי לסגנו של שמעון פרס במשרד החוץ, והתחלתי להניע את האופציה הנורבגית. ההתקדמות הגדולה ביותר נעשתה בעת ביקור העבודה של מקבילי הנורבגי, יאן אגלנד. הוא הגיע ארצה עם משלחת שכללה גם את ראשת לשכתו, מונה יול, ובעלה - טריה לארסן. אגלנד אמר לי שביקור העבודה הוא, מבחינתו, כיסוי לקידום ערוץ השיחות הנורבגי.
כולם המתינו לאישור של רבין. רבין ופרס בכנסת // צילום: אי.אף.פי
בשיחה הלילית, שהתקיימה לאחר סדר היום הרשמי, השתתפו, מצידי, הירשפלד ושלמה גור, יועצי המדיני, ומצידו - בני הזוג לארסן. הוא אמר לי ששר החוץ, טולברד סטולטנברג, מעוניין מאוד לסייע בהקמת הערוץ, וכי ממשלת נורבגיה תיקח על עצמה את כל הצדדים המינהליים שיהיו כרוכים בו. הבטחתי ליידע את פרס באפשרות לקיום שיחות בלתי פורמליות בין חוסייני וביני, והבהרתי כי אם יעלה עניין השתתפות אנשי אש"ף בשיחות, נמתין לביטול החוק הישראלי האוסר זאת.
למחרת, בשיחת הסיכום היומית שלי עם פרס, ביקשתי להעלות את הנושא, אך הוא הקדים אותי, וסיפר לי כי רבין מנע ממנו, באותו יום, להיפגש עם פייסל חוסייני. רק באותו שלב חשף בפניי פרס את העובדה שקיבל מרבין את תיק החוץ בתנאי שלא יעסוק בשיחות המדיניות עם אף אחד מן הצדדים שאיתם קיימה ישראל שיחות בוושינגטון. אני נדהמתי, והבנתי שלא אוכל להשתתף בערוץ כזה, אם יוקם. דיברתי עם הירשפלד, אמרתי לו שהוא ייצג אותי בנורבגיה, ושעלינו למצוא שותף אחר לשיחות. הירשפלד קיבל את אישורי לצרף לערוץ את ד"ר רון פונדק, ואילו אני עשיתי כל מה שיכולתי כדי לזרז את ביטול החוק שאסר פגישות עם אנשי אש"ף, כדי שבן השיח החלופי לחוסייני יהיה איש הארגון.
ב־4 בדצמבר, יומיים לאחר שביטול החוק עבר בקריאה ראשונה, נפגש הירשפלד בלונדון, על דעתו, עם אבו עלא, לפי המלצת חנאן עשראווי. תהליך אוסלו החל בנורבגיה ב־20 בינואר, יום לאחר ביטול החוק בקריאה שלישית. כאשר המפגשים באוסלו ייצרו טיוטה מוסכמת, סיפרתי לפרס על הערוץ החשאי והראיתי לו את הנייר, והוא העביר זאת לראש הממשלה.
ידעתי שיקשה על רבין לדחות ערוץ שהניב הסכמה, לאחר שבמערכת הבחירות הבטיח להגיע להסכם עם הפלשתינים בתוך שישה עד תשעה חודשים, ולא עלה הדבר בידו. וכך היה. אישורו של רבין היה הרגע שבו התהליך הבלתי פורמלי הפך לדרך המלך.
