שלושה רמטכ"לים לשעבר, אם יצליחו לשמור ולהגן וגם להסתער יחד ביישור קו, זה בהחלט "חוסן". אבל הנוסחה הזאת בעצמה חוסמת את היכולת להרכיב ממשלה בישראל, ולכן "אין עתיד", והחגיגות בתקשורת מוזרות ומעידות על ראש בקיר.
כדי להרכיב ממשלה דרושים לפחות 61 חברי כנסת. "יש חוסן" ("כחול לבן") יחד עם מפלגת העבודה ומרצ יכולות להשיג כ־45 מושבים בכנסת (פחות או קצת יותר), וגם אם יוקם "גשר" אל "כולנו" - אם יעברו את אחוז החסימה - אין די בכך להרכיב ממשלה.
"יש חוסן" עדיין איננה מסוגלת וגם לא רוצה להכניס לקואליציה מפלגות ערביות, כמו שעשתה ראשת העיר חיפה, ולכן אין ממשלה בישראל הבנויה על גוש (שמאל, ימין או מרכז) בלי המפלגות החרדיות - וראשיהן כבר הודיעו, מה שכל איש פוליטי מבין, שלא יישבו בממשלת גנץ־לפיד מסיבות ברורות.
מרגע שבני גנץ עלה על הבמה הפוליטית, הוא סירב להתחייב שלא יישב בממשלת נתניהו, וסירב להתחייב לקווים העקרוניים של לפיד נגד החרדים - חוק הגיוס ולימודי הליבה בכפייה ממלכתית. בזה הוא אותת לרה"מ נתניהו על האפשרות של ממשלת מרכז בלי הקצוות, וגם נמנע מלתקוף בחריפות את נתניהו, והפגין ממלכתיות אחראית.
ממשלה של נתניהו עם גנץ כשר ביטחון, עם החרדים ו"כולנו", היתה יכולה להרגיע במעט את הציבור הישראלי, ובזה גם לסייע לנתניהו באווירת הרקע הציבורי למאבקו המשפטי. ממשלה כזאת היתה מאפשרת לנתניהו להשאיר בחוץ את בנט ושקד, ולשחרר את הממשלה להיענות עקרונית ל"עסקת המאה" של טראמפ, שנתניהו יודע היטב כמה מסוכן להסתייג מתוכנית זו, שהרי טראמפ אינו אובאמה!
גם מול אירופה והרוסים יוכל נתניהו לתמרן באופן חופשי אם מחאות "הימין החדש" יישמעו רק בכנסת, ולא ליד שולחן הממשלה, עם הדלפות מהקבינט. הבית היהודי היה נכנס לממשלה במצוות רבניו, "מחוסר ברירה", מבלי יכולת לבלום את הסחף. היה ברור שאפשרות כזאת מונחת על השולחן. חרדתי מפניה בעיקר מסיבה אחת: ממשלת ישראל בהנהגת הימין הליכודי היתה עלולה להידחף להסכמה עקרונית עם מדינה פלשתינית ממערב לירדן, על כ־90 אחוזים מהשטח, וגם סירוב פלשתיני עיקש לא היה מוחק את ההסכמה העקרונית של רוב העם למהלך חמור בהרבה מאוסלו, עם השלכות היסטוריות, מדיניות וביטחוניות מרחיקות לכת. בכל מו"מ עתידי עלולים ויתורים כאלה לעמוד כנקודת מוצא, וזה ממש אסון בכל המובנים.
כל זה נעלם כעת בבת אחת! בני גנץ נכנע ללחץ התקשורתי והתיישר ברגע האחרון עם יאיר לפיד, ובזה סגר את ה"עתיד" לטובת אשליה מתוקה עם תמונות יפות - גם אם "יש חוסן" "תזכה" בבחירות, היא לא תוכל להרכיב ממשלה. ומי שזוכר את ציפי לבני, זוכר גם את הניסיון הכושל שלה, ואת הסיום הדומע.
לכן, באופן די אירוני, חיבור הרמטכ"לים עם לפיד הוא הישג גדול לקואליציה הימנית, ולעמדת החישוק המדינית (שאני תומך בה למרות כמה הבדלים ביני לבין "הימין האולטימטיבי"). התשובה הישראלית הצפויה ל"עסקת המאה" האמריקנית לא תכלול שום הסכמות עקרוניות, אלא רק נכונות לנהל מו"מ עם הפלשתינים במסגרת התוכנית האמריקנית, בכפוף להסכמה כזאת מצידם. קשה לי להבין אפוא על מה צוהלים "חכמי" התקשורת.
