אני יכול להניח כי רה"מ נתניהו הבין שמעורבותו הישירה בחיבור "הבית היהודי" לאנשי כהנא ("עוצמה לישראל") לא תתקבל כמובנת מאליה - לא בקרב הציבור הרחב וגם לא במפלגתו־שלו. אבל הוא גם העריך שמול הסכנה שבאובדן מנדטים לגוש הימין לבין הצורך להסביר את הענקת הלגיטימציה לימין ההזוי, עדיף ההסבר, והוא סמך על ניסיונו המוצלח בהסברים.
אינני סבור שהוא צפה את תגובת הארגונים היהודיים בארה"ב, בוודאי לא זו של איפא"ק, אשר מעולם לא הוציא הודעה המבקרת החלטות ישראליות. דווקא כמי שזכה ליחס מפנק במיוחד מטעם השדולה היהודית העוצמתית, שהוא רואה בה את אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל, לא יכול היה נתניהו לזלזל בהודעת הארגון.
אם בפרשת "נשות הכותל" צפה נתניהו את הביקורת מצד יהודי אמריקה והאמין כי יוכל להכיל אותה, כאן היה זה רעם ביום בהיר. סביר להניח כי גם בנאומו הבא באיפא"ק ימחאו לו כפיים והשדולה לא תפנה אליו אצבעות מאשימות, להוציא, אולי, הפגנה שקטה ואינטליגנטית מחוץ לאולם. אך נתניהו מבין כי מה שקרה הוא אירוע של קל וחומר: אם איפא"ק, הנוטה ימינה והזהיר כל כך בעניינים פנים־ישראליים, יצא בביקורת על החבירה עם "עוצמה לישראל", סביר להניח שבקרב גורמים יהודיים אחרים יש כאן שבירת כלים שהוא עלול לשלם.
ניסיונו של נתניהו לדבר על איפה ואיפה או על צביעות, וטענתו כי הליברלים בישראל נעזרים ברשימות הערביות כדי ליצור גוש חוסם, אינם ממין העניין. ראשית - רוב הרשימות הערביות והח"כים שלהן משחקים לפי כללי המשחק. גם אם הם שותקים בעת נגינת "התקווה", אי אפשר להשוותם לפורעים הכהניסטים - חבורת פורעים גזענית המאיימים פיזית על מי שהם מסמנים כיריבים פוליטיים, או שאינם פועלים לפי תפיסתם. כאשר התגלו חשדות פליליים כנגד חברי הכנסת של בל"ד - הם טופלו בהתאם. שנית - למרות שמן הראוי היה לייצר קואליציה עם חלק מן המפלגות הערביות, זה לא קרה מעולם, ומפלגות המרכז־שמאל לא יצרו עימן מערכים ולא הכניסו אותן לכנסת על חשבונן.
לא לזלזל בגינוי החריג שלהם. ועידת איפא"ק // צילום: אי.אף.פי
טענתו השנייה של נתניהו כי מדובר כאן רק ב"בלוק טכני", בעייתית לא פחות. ההבדל שבין מערך מפלגות לבין בלוק טכני איננו הבדל חוקי ורשמי אלא פוליטי. כאשר מדובר במערך, הכוונה היא, בדרך כלל, לכך שהמפלגות המרכיבות אותו ישמרו על עצמאותן אך ירוצו יחדיו לבחירות, ויפעלו יחד גם במהלך הקדנציה. כך קרה, למשל, כאשר המפלגות הערביות חששו, לפני ארבע שנים, כי אם ירוצו בנפרד לא יעברו את אחוז החסימה הגבוה. הן הקימו מערך משותף, למרות ההבדלים האידיאולוגיים הגדולים ביניהן, רצו יחד ונותרו יחד עד להחלטה שקיבלו לרוץ בשני ראשים.
בלוק טכני הוא מסגרת משותפת הכוללת גורמים פוליטיים שונים, הרצים לכנסת שלא על בסיס מכנה משותף אידיאולוגי, אלא מתוך כוונה להיפרד מייד לאחר שייוודעו תוצאות הבחירות. הריצה המשותפת מאפשרת להם לעבור את אחוז החסימה או להיות הסיעה הגדולה בכנסת. במקרה של בן־ארי, בן־גביר ועמיתיהם, העובדה שמדובר ב"בלוק טכני" היא ש"הבית היהודי" - שעם כל קיצוניותה היא עדיין תנועה פוליטית לגיטימית, המסוגלת להטיל משמעת סיעתית על חבריה - תסיר מהם כל אחריות. ברגע שהיא מעניקה "טרמפ" ל"עוצמה יהודית", ומתנערת ממנה יום לאחר הבחירות, היא משאירה בכנסת נבחרים חדשים, חסרי עכבות, שאין לה כל אחריות עליהם. זוהי הפקרות ציבורית שמסבירה כי אחינו מעבר לים הבינו מה שאין מבינים פרנסי ציבור בישראל.
