הסערה הציבורית בעקבות חוסר האיזון של ביהמ"ש העליון בהחלטה לפסול את בן־ארי ולאשר את עופר כסיף ובל"ד, מתחברת לסערה הציבורית סביב המושג "מדינת כל אזרחיה".
כדאי להיזכר בכך שגם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, מסכים עם הקביעה שישראל איננה מדינת כל אזרחיה במובן הלאומי של המושג. יתר על כן, מתברר שבנסיבות ובמצבים מסוימים, ברק אף מסכים שנשיאת הדגל של "מדינת כל אזרחיה" היא עילה לפסילת מועמדים מלהתמודד לכנסת. כך כתב ברק בפסק הדין המפורסם, שבו ניסח את דעת הרוב שאישרה לעזמי בשארה להתמודד: "גישתו (של בשארה) באשר להֱיות מדינת ישראל 'מדינת כל אזרחיה' מתקרבת באופן מסוכן לאפשרות, השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. עם זאת, אין בפנינו ראיות משכנעות, ברורות וחד־משמעיות כי הגבול נחצה".
נניח כרגע לעובדה שעזמי בשארה הפך אצל ברק למועמד שתמיד רק מתקרב לגבול, אך אף פעם לא חוצה אותו; נניח גם למה שנראה אצל ברק כהזזת הגבול - בכל פעם שבשארה התקרב אליו "באופן מסוכן". ברמה העקרונית ברק קובע במפורש, שבנסיבות ובמצבים מסוימים, דגל "מדינת כל אזרחיה" הוא עילה לפסילת מועמד ע"פ החוק, אלא שעדיין לא נוצרו הנסיבות שיגיעו עד כדי פסילה.
באותו פסק דין מפורסם, השופטת שטרסברג־כהן בדעת מיעוט, הייתה חד משמעית: "העולה ממכלול השקפותיו ותורתו של ח"כ בשארה... הוא, כי מטרותיו, שלשֵם הגשמתן הוא מבקש להיבחר לכנסת, כוללות את ביטול הציונות, ביטול היות מדינת ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי, ביטול המדינה כמדינה יהודית והחלפתה במדינה אחרת שתבוא תחתיה, לה הוא קורא בשם 'מדינת כל אזרחיה'".
כשנתניהו ושאר דוברי המחנה הלאומי, כמו גם שופטי ביהמ"ש העליון לדורותיהם, עוסקים ב"מדינת כל אזרחיה", הם מתכוונים אך ורק למשמעות הלאומית של המושג. אולם, כולם נופלים בפח שטמן עזמי בשארה, שחזר שוב ושוב על המושג והחדיר אותו לשיח. אין ספק שהוא יושב כרגע בקטאר ומתמוגג מהכותרות באנגלית בעיתונות העולם: ראש ממשלת ישראל בכבודו ובעצמו אמר Israel is not a state of all its citizens.
לקורא את המשפט באנגלית, אין כנראה שום מושג שנתניהו מתכוון אך ורק למשמעות הלאומית, ושכוונתו לומר שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי בלבד. הוא מבין את זה בהקשר הדמוקרטי, כאילו נתניהו אמר שישראל אינה דמוקרטית, שהרי היא לא מדינה של כל אזרחיה.
אולם ישראל היא בהחלט מדינה של כל אזרחיה במובן הדמוקרטי. ישראל לא הייתה מופיעה בכל המדדים הבינלאומיים כדמוקרטיה יציבה, אם אכן לא הייתה של כל אזרחיה, הנהנים מזכויות אזרחיות ופוליטיות ומשוויון בפני החוק. כשנמצאים פגמים מסוימים בהקשרים אלה, מיקומה של המדינה נקבע בהתאם, אולם אף מדד לא טוען, שישראל אינה דמוקרטיה.
איך יוצאים מהסבך? לא מהססים לומר במשולב, שישראל היא מדינת לאום יהודית של כל אזרחיה. כיצד זה ייתכן? ישראל היא מדינתם של מאה אחוזים מאזרחיה במובן זה שהיא דמוקרטית, אך היא מדינת הלאום של שמונים אחוזים מאזרחיה ולא של שאר עשרים האחוזים הנותרים. משמעות הדבר היא, שרק העם היהודי זכאי להגדרה עצמית במדינת הלאום היהודית, אך כל אזרחי המדינה נהנים מהזכויות הדמוקרטיות. כך גם נראות רוב מכריע של הדמוקרטיות היציבות והוותיקות באירופה. לדמוקרטיות הבולטות יש צלב ענק על הדגל המייצג את הרוב הלאומי, ולא את האזרחים המוסלמים והיהודים. זו גם המשמעות של מדינה יהודית ודמוקרטית.
העוסקים בהסברה צריכים להימנע מדיבור על "מדינת כל אזרחיה" כמשפט בפני עצמו, אלא לדבר על ישראל כ"מדינת לאום יהודית של כל אזרחיה".
