רק כדי לעשות סדר בדברים: הבחירות לכנסת ה־21 נועדו להתקיים בסוף השנה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט להקדים אותן כדי למנוע מצב שבו היועץ המשפטי לממשלה, איש אמונו לשעבר, ומי שהיתה לו יד במינויו לתפקיד, יפרסם את מסמך החשדות נגדו ערב הבחירות. החלטתו לא מנעה את פרסום המסמך, אך המסמך לא הפתיע ולא זעזע, למרות שהיה מדובר בו על חשד לשוחד, ועל כך שיש כוונה להגיש, בפעם הראשונה, כתב אישום כנגד ראש ממשלה מכהן בישראל.
השטח הפוליטי נראה בלתי מאיים. נתניהו הצליח לשכנע רבים במחנהו, ולא מעטים מחוץ לליכוד, כי אין לו תחליף. גם מבקריו המושבעים התקשו להתמודד עם השאלה "אז מי יהיה במקומו?" ואז הופיע בני גנץ.
גנץ, רמטכ"ל לשעבר, שנראה בערך כמו שאול המלך כשחיפש את האתונות, ואשר שקל הצטרפות למערכת הפוליטית, ואף שוחח עם מנהיגים פוליטיים שהציעו לו הצעות נאות, הפך, פתאום, לכריזמטור, המסוגל להתמודד מול נתניהו הבלתי מנוצח. בוגי יעלון, שקיווה להיות האיש מול נתניהו, אך לא עבר את אחוז החסימה בסקרים, יאיר לפיד, שהכין לעצמו את גלימת המלכות זה שנים אחדות, וקיווה כי הפעם יצליח, ואבי גבאי שהסביר כל הזמן ש"זה או נתניהו או אני", הבינו שקרה משהו במערכת, והחליטו להצטרף אליו או להבטיח תמיכה בו לאחר הבחירות.
גנץ, שהיה יכול בהחלט לפאר את מושביה של מפלגת העבודה בכנסת במקום מכובד, ראה כי חבירה עם גנרלים אחרים ועם יאיר לפיד עשויה ליצור חלופה לליכוד, והצליח לחבר ניצים ויונים, שמאל וימין, דתיים וחילונים תחת מטרייה אחת, כשהמכנה המשותף הוא החלפת נתניהו, העומד להחזיק בשיא אורך כהונה בתפקיד החשוב ביותר בישראל. עם הקמת כחול לבן היא התקבעה גבוה בסקרים, לעיתים מעל לליכוד ולעיתים באותו מספר מנדטים.
נחישותו של יעלון שלא לשבת עם נתניהו בממשלה אחת, בשל כתב החשדות, והצטרפות לפיד לעמדה זו הביאו את גנץ להציג זאת כתנאי בל יעבור לגבי הממשלה שתקום, אם כי הוא היה זהיר מהם בנחרצותו.
נשאר רק עם נאום הניצחון. בני גנץ // צילום: רויטרס
נתניהו, שראה במפלגה החדשה, שקמה משום מקום, איום על עתידו הפוליטי, תקף אותה בתחום החביב עליו - ערבים, והאשים אותה בכוונת זדון להקים גוש חוסם עם הערבים נגד הימין. במקום להשיב שהערבים הם אזרחים שווי זכויות, וכי אין דבר הזוי מלבקר גוש חוסם כזה (שבלעדיו לא היו קמות רבות מממשלות ישראל), נבהלו אנשי כחול לבן והכריזו כי הם אינם רואים ערבים אפילו ממרחק של מטר, וודאי שלא "יקימו" איתם גוש חוסם. בשלב זה כבר היה ברור שגנץ לא יוכל להיות ראש ממשלה, ברוטציה או בלי רוטציה עם לפיד. כיוון שמפלגות הימין נשבעו אמונים לנתניהו, כיוון שכחול לבן נשבעה שלא להקים ממשלה שבה נתניהו יהיה חבר, וכיוון שלא היתה מוכנה להקים גוש חוסם עם הערבים, לא נותר לה אלא למקד את מאמציה בקבלת מספר מנדטים גדול ככל האפשר, והרי אין דבר לגיטימי מזה.
כאן מצא גנץ סיוע מידו של נתניהו. האחרון חשש פן הנשיא ריבלין יחפש דרך להטיל את הרכבת הממשלה על מישהו אחר, ויעשה זאת גם אם לנתניהו יהיו תומכים רבים יותר מאשר לגנץ בכנסת, במצב שבו הליכוד יהיה קטן מכחול לבן. לדעתי, לא היו לכך ידיים ורגליים, אבל ראש הממשלה הקדיש את הימים האחרונים למאמץ להעברת מנדטים ממפלגות הימין האחרות לליכוד, ועזר בכך לגנץ לעשות מעשה דומה במחנה שלו, כדי להבטיח כי מפלגתו תהיה הגדולה יותר.
התוצאה היתה ברורה מראש: שתי המפלגות הגדולות גדלו עוד יותר, על חשבון המפלגות הקטנות יותר במחנה שלהן; נתניהו מקים קואליציה עם החרדים ועם הימין הקיצוני שהבטיחו מראש שיתמכו בו, וגנץ, שהבטיח שלא יקים ממשלה עם נתניהו ולא יקים גוש חוסם עם הערבים, נשאר רק עם נאום הניצחון שלו.
