מרד גטו ורשה: המנהיג שהועלם

ביום השנה ה־76 לפרוץ מרד גטו ורשה (19.4.2019), פרסם שגריר פולין בישראל, מארק מגירובסקי, מאמר ב"ישראל היום" ("הניצחון של לוחמי גטו ורשה"), שבו השמיט אמת היסטורית: הוא הזכיר רק את אי"ל (ארגון יהודי לוחם) בפיקודו של מרדכי אנילביץ', והתעלם לחלוטין מאצ"י (ארגון צבאי יהודי) בפיקודו של פאבל פרנקל. 

אינני מאשים אותו, אלא את מי שכתבו את מקורות המידע שהשתמש בהם לצורך מאמרו - היסטוריונים וסוכניהם בתקשורת, בעלי נטייה פוליטית שמאלית, שטרחו ללא הרף לשכתב, לעוות, לטשטש ולמחוק את תרומתם ומפעליהם ההיסטוריים של אצ"ל, לח"י ובית"ר החל משנות ה־30 ועד ימינו. פרשיות היסטוריות חשובות ומכוננות עדיין אינן נזכרות בספרי ההיסטוריה הרִשמיים, בספרות ובמוזיאונים, למעט מוזיאוני האצ"ל ומכון ז'בוטינסקי. 

אחד הניסיונות הבולטים של השמאל לשכתב היסטוריה, השתקף במאמצים לטשטש ולהעלים את העובדה שיוזם ומנהיג מרד גטו ורשה היה למעשה בית"רי, מפקד אצ"י פאבל פרנקל, ולאו דווקא מי שמוזכר בהבלטה בספרי ההיסטוריה ובמוזיאונים - איש השומר הצעיר מרדכי אנילביץ, שחלקו במרד היה בפועל מִשני, לפי עדותו של גנרל שטרופ, המפקד הגרמני שפיקד על דיכוי המרד. שטרופ כתב ביומנו שהקרב הקשה ביותר התנהל באזור רחוב מוראנובסקי, שם לחמו פאבל פרנקל וחבריו מאצ"י ובית"ר. עדויות ומסמכים נוספים שהביא משה ארנס בספרו "דגלים מעל הגטו", מעידים שפרנקל, הוא שיזם את המרד והיה הרוח החיה בו.

בוויכוח המפורסם בין מפקד ה"הגנה" אליהו גולומב, למפקד לח"י נתן ילין מור, על מלחמת המחתרות, כשהגיע הדיון הלוהט למבוי סתום וילין מור אמר: "ההיסטוריה תשפוט בינינו", השיב גולומב: "אני כבר יכול לומר לך מה תספר ההיסטוריה, כי אנחנו אלה שכותבים אותה". ואכן, תנועת העבודה השלטת ביצעה שִכתוב היסטורי של המאבק לתקומת המדינה, הן של ההעפלה והן של המרד בגֶטאות: החלק של בית"ר והאצ"ל במאבק, נמחק. במוזיאון ההעפלה בחיפה, למשל, מסופר רבות על מבצעי ההגנה בסוף שנות ה־40, לעומת משפט קטן אחד - לא יותר - על מבצעי ההעפלה הבית"ריים החלוציים של "אף־על־פי" מתחילת שנות ה־30. 

פרשיית ה"סזון" המזעזעת, כשהנהגת השמאל פקדה על ה"הגנה" לחטוף, לכלוא, לענות, להסגיר לבריטים ואף לרצוח לוחמי חרות של אצ"ל ולח"י - כמעט אינה ניתנת לאיתור בספרות ה"רִשמית". בספרות הזאת מוצגת פרשת אוניית הנשק "אלטלנה" כניסיון הפיכה של האצ"ל. נשמטה העובדה שהאצ"ל הודיע לממשלה על בוא האוניה, ושבזכות מפקד האצ"ל מנחם בגין נמנעו מלחמות אחים בתקופת הסזון וגם לאחר הטבעת אלטלנה. 

בשום ספר רִשמי לא תמצאו מילה על פלוגות הגיוס של בית"ר. כך נעלמה גם שערוריות קרבות משמר הירדן וכיבוש יפו, שבהם הפקירה ה"הגנה" את חיילי אצ"ל, שרבים מהם נהרגו. 

אודי לבל מעיד בספרו "הדרך אל הפנתיאון", שבן־גוריון לא הכיר בחללי אצ"ל ולח"י, סירב לשלוח מכתבי תנחומים למשפחות, מנע סיוע המדינה למשפחות החללים והנצחתם בספרי הלימוד. רק לאחר פרישת בן־גוריון, ובעיקר לאחר שבגין עלה לשלטון ב־1977, היו ניסיונות לתקן את האפליה. עדיין, יש צורך בתיקון מלא, ובמיוחד חובה לספר את הסיפור האמיתי של מרד גטו ורשה. 

זאב בן יוסף הוא מנכ"ל חטיבת בוגרי בית"ר ודובר מייסדי הליכוד