החופש הגדול החל, ומיטב אמצעי התקשורת יצאו בכותרות מקוריות כגון: "איך להגיע לספטמבר עם הראש מעל המים" ו"איך לשרוד את העונש הגדול". בגוף הדברים שוחחו על החופשה השנתית בישראל או בחו"ל, על אפסנה בקייטנות ומריחת זמן עם שמרטפים, ותהו מה לעשות בוואקום שיישאר אחר כך. ברדיו, אחת המומחיות הציעה לעודד צעירים לשותפות כלכלית, וכך למשל לשלם לילדים על קריאת ספרים. המגיש תהה אם מדובר בפתרון חינוכי והמומחית הבהירה: "אני מתכוונת לעודד אותם להגיע ליעד מסוים ולשלם להם. נגיד: קריאת חמישה ספרים יזכו אותך בביקור במימדיון". מילה אחת יש לי לתרום למומחית הזאת: תוכן.
ההורים שלי היו מאושרים כשיצאנו לחופש הגדול. שישה ילדים שנולדו במשך 15 שנים נראים להורה הממוצע ביולי־אוגוסט מפחידים יותר מאיום גרעיני, אבל במשפחה שלנו ראו בחודשיים פטור ממערכת החינוך הזדמנות מצוינת ל"הַנְחָלָה". ככה הם קראו לזה. אל 1 ביולי הגענו אחרי שאבא בילה שעות בחדר העבודה כדי לחבר דף לדף באמצעות "סרט דביק" (סלוטייפ), לשרטט קווים בעזרת סרגל ארוך דיו ולכונן טבלה בת 8 שורות ו־7 טורים. בכל ריבוע הופיע מימין התאריך העברי ומתחתיו הלועזי, כשהפעילויות הצפויות משוחות בשלל צבעי הדגש.
לא היה לנו יום אחד מבוזבז. חלק מפעילויות החופש היו מבוססות על הימצאות בבית בתל אביב עם גיחות קלות למוזיאונים באזור: בית התפוצות, בית יאיר שטרן, הפלנטריום ברמת אביב. חלק מהפעילויות הצריכו נסיעה: אזכרה לקדושי תרפ"ט בבית העלמין בחברון, שלפניה ואחריה ראינו את העיר; סיור במפעלי ים המלח; יום כיף בחוף הים של אשדוד; נסיעה לפסטיבל בנוה דקלים ז"ל ועוד.
אך גולת הכותרת היו הטיולים הארוכים: בכל לוח־חופש היו חמישה ימים בצפון וחמישה ימים בירושלים. לקראת כל טיול הכין אבא קלטת (שבהמשך שודרגה לתקליטור) עם כל השירים שנכתבו והולחנו על היעד התיירותי שלנו. עד היום, בין ספרי הקודש בסלון שלנו יש קופסה עם דיסק, שמעליה מתנוססת הכותרת: "שירי טבריה וכנרת".
יסודות ה"הנחלה". עם האב, אבשלום קור
בחופשה כזאת יש בריכה ויש המבורגר, אבל יש מורשת קרב ברמת הגולן ויש לימוד על הרמב"ם ועל רבי עקיבא ורחל המשוררת. גם החופשה השנתית בירושלים היתה רווית תוכן. כשעלינו בכביש מספר 1 עצרנו להבין מהם המשוריינים בצד הדרך, כשהלכנו בעיר העתיקה עשינו זאת עם דפי מקורות שהוכנו מראש ועם תנ"ך ביד, וכשקפצנו לקניון מלחה קיבלנו הסבר על כך שהשם העברי הוא מנחת, ושהערבים פשוט שיבשו אותו, ממש כמו שעשו למעיין הנפתוח - ליפתא.
לא מתיימרת להגיע לשולי גלימתם של הוריי, אבל ברור לי שכאמא - אני קודם כל ספקית תוכן. טבעי להתעסק עם התחזוקה הטכנית של החופש הגדול, אבל הכרחי לחשוב מה אנחנו מנחילים לילדים שלנו בעונה הכי פנויה בשנה. כל גיחה שלנו יכולה להפוך לשיעור תנ"ך, צפייה משותפת ב־VOD יכולה להיות גם בחומר תיעודי, אחר צהריים פנוי אפשר להעביר בשלל אגפים ממוזגים במוזיאון ושירים עבריים הם כלי מופלא ללימוד היסטוריה. רוצים לצאת לפיקניק ספונטני? לא תאמינו אילו ילדים משכילים ייצאו לכם אם תחליטו לפרוש את השמיכה המשובצת ליד מערת המכפלה או על הדשא בכפר עציון.
חמישה ספרים יזכו אותך בביקור במימדיון? הם יזכו אותך בדלק לחיים. איך להתנהג במקומות ציבוריים, מי סוחב את הצידנית ולא מתלונן ואיך חיים אנשים שונים מאיתנו, במקומות שנמצאים במרחק נסיעה סביר.
משרד החינוך מעניק לנו חודשיים בשנה, שבהם אנחנו ספקי התוכן, אחראים יחידים על מה שנכנס לילדים שלנו לנשמה, ובחודשיים האלה אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שמה שיחדור יצדיק את התפקיד ההורי שלנו, שהוא הרבה מעבר ל"מה אכלתם ואילו חוברות חופש מילאתם". הַנְחָלָה נעימה!
