ברק־נתניהו: תולדות הקנאה

יש לא מעט צדק בדברי מבקריו החריפים והרבים של אהוד ברק, שהכריז כי שב לפוליטיקה כדי להגן על הדמוקרטיה, אך בהתקפותיו שלוחות הרסן רק חתר תחתיה. אפילו חברו למחנה השמאל, עמיר פרץ, אמר שברק "הוא כמו אדם שנכנס לחדר, חגורת נפץ על גופו ומאיים שאם לא ניענה לדרישותיו - הוא יתפוצץ על כולנו".

ברק מתקיף את ראש הממשלה בגסות רוח חסרת תקדים. כגנרל, הוא אפילו איים ב"פייט" עד חורמה שבו יכוון את קליעיו לבין העיניים של יריבו, והדגים זאת בתנועת יד שדימתה אקדח היורה ישר לעיניים, תזכורת לחיסול רב־המחבלים על ידי אנשי היחידה שברק פיקד עליה במבצע ההרואי של "אביב נעורים".

אין צורך להיות פרויד כדי להסביר את הטרגדיה של ברק; די לקרוא בפרק ג' ב"בראשית" על קין והבל, ולהבין כמה קנאה היא רגש עוצמתי ומשבש דעת. ברק, רמטכ"ל, לוחם ומפקד מעוטר, נכנס לפוליטיקה והביס את נתניהו בבחירות של 99'. הוא בוודאי האמין אז כי יותיר את חותמו כראש הממשלה הטוב ביותר שידעה ישראל, ושלאור חזונו הזוהר יפציע "שחר חדש" על עמו. והנה, לרוע המזל, לא עברה תקופה ארוכה והוא נכשל כישלון חרוץ כמנהיג. היש קשה מכאב המפלה למי שזכה עד אז אך ורק בתהילת הניצחון?

"וכדי ביזיון וקצף" כמו שנאמר על המן, בתוך זמן מה ירש אותו פקודו לשעבר מסיירת מטכ"ל, בנימין נתניהו. על אף מערכה נבזית ובלתי פוסקת נגדו מצד טובי המוחות במחנה השמאל - בפוליטיקה, בתקשורת, בעולם התרבות ואפילו בקהילת העסקים - נתניהו קצר הישגים במדיניות, ובביטחון והעלה את ישראל למעמד של מעצמה עולמית.

הוא טווה קשרים עם מנהיגי מעצמות ועם ראשי מדינות מוסלמיות והצליח לשכנע את ארה"ב, ואפילו חלק ממדינאי אירופה, שאיראן, המאיימת בגלוי להשמיד את ישראל בפצצות האטום שהיא בונה, היא סכנה לעולם, ושהסכסוך הישראלי־פלשתיני אינו הסיבה המרכזית לבעיות הבוערות במזרח התיכון. גם בכלכלה נחל היריב המר הישגים: רפורמות אמיצות שגרמו לכלכלה להתאושש ולפרוח, עם שיעורי צמיחה גבוהים; ירידה דרמטית באבטלה; עלייה מרשימה ברמת החיים; והישגים טכנולוגיים. בתקופה מוצלחת זו ברק שירת בממשלת נתניהו כשר הביטחון ארבע שנים, וככל הנראה היה מרוצה מתפקודו של ראש הממשלה.

למרות תבוסתו הכואבת בפוליטיקה, ברק לא איבד מכושרו להצליח, ובגדול - הפעם בעולם העסקים. הוא צבר בשנים מעטות עושר רב מאוד, עשרות אם לא מאות מיליונים. אך כנראה כל זה לא ניחם אותו על כישלונו כראש ממשלה. הוא זנח את עסקיו המצליחים, ויצא למלחמה על הדמוקרטיה. 

ובמלחמה כמו במלחמה. לא איש כברק יבחל בכל אמצעי שיסייע לו להשיג את מטרותיו, גם אם הוא נאלץ לוותר על כבודו ועל מעמדו ולהיות לפי שעה זנב לשועלים, המשובץ במקום העשירי ברשימה של המפלגה שהוא המציא, רחוק אחרי האוטופיסטים הסוציאליסטים ניצן הורוביץ וסתיו שפיר, חסרי הניסיון וההישגים. 

ברק בטוח כנראה שגם מהמקום העשירי הוא יהיה הבוס, ושיוכל לסובב סביב אצבעו הקטנה את שני הטירונים ניצן וסתיו. הוא ימשיך לנהוג בתוקפנות כדי להשיג את מטרתו: נקמה באיש, אשר הצלחותיו הגדולות רק מדגישות את כישלונו. רחמנות על איש כה מוכשר הלוקה בקנאה אובססיבית.