מה נתניהו עשה נכון?

מכירים את זה שהיו־טיוב חושב שהוא מכיר אתכם כל כך טוב, שרודף אחריכם עם סרטון, משל היה אמא פולנייה עם כרטיס ביקור של דיאטנית? או שהפייסבוק לא נותן לכם מנוח מצפייה בכתבה חדשותית, כי הוא בטוח שזה בדיוק מה שאתם צריכים, כאילו שהוא אבשלום קור עם מילון אבן שושן? בטח שמכירים. ובכן, הרשת - ממש כמו אבא שלי - לא טועה. 

וכך נתוודעתי השבוע לשני סרטונים חדשים על הדור הצעיר של משפחת נתניהו, שראו אור במקרה לגמרי חמישה שבועות לפני הבחירות. הראשון, תוצרת תאגיד השידור הציבורי, מכיל 19 דקות של ניסיון לפצח את דמותו של יאיר נתניהו תחת הכותרת האקדמית הנחרצת "הג'וקר: ההשפעה של יאיר נתניהו על הפוליטיקה שלנו". קטעי ארכיון לעוסים של ילד בן 5 שאבא שלו נהיה ראש ממשלה, יושב ביציע בזמן ההשבעה או משתולל בבלפור. אחר כך ההקלטות הידועות מפרשת הפוסיקט, ולסיום סיומת תיעוד ייחודי נדיר (שנלקח מעמוד הפייסבוק הרשמי של ביבי), שבו נראה יאיר נואם בפני תומכי טראמפ בכנסייה באלבמה, מתארח באולפני טלוויזיה אמריקניים ונפגש עם בעלי השפעה.

לא גמרתי להתאושש מהמיני־דוקו הזה וכבר דחף לי בכוח מנוע ההמונים את 15 הדקות של "חדשות עשר", שבזמן אמת שודרו בו בזמן עם יצירת המופת של כאן 11. שוב קטעי הארכיון ההם, הפעם במינון ארוך יותר, כדי שנראה את יאיר בן ה־5 מתקומם על החדירה לפרטיותו וסותם את עדשת המצלמה. קטילה קטנה על שרה נתניהו כי חייבים ("לא צריך להיות פסיכולוגית ילדים כדי לראות למי דומה כל אחד מהילדים במשפחה"), ושוב הפריצה של ביבי לשידור עם הקלטת הלוהטת, שוב בני ציפר מטעם ההגנה ושוב פרשנים פוליטיים שמנסים להציג את ילדי ראש הממשלה כסכנה קיומית.

הגדיל לעשות ברק רביד שאחרי תזכורת על האקסית הנורבגית של יאיר אמר את המשפט הבא: "לא מעניין אותי מי החברה של יאיר נתניהו... אלא אם כן יש לכך השפעה על קבלת ההחלטות של אבא שלו או על כספי משלם המסים". שזה במילים אחרות, חייו הפרטיים של הבן משפיעים על הכיס שלכם, צופים יקרים, חבל שהאשמנו את החרדים ואת המתנחלים כל כך הרבה שנים, הכסף כנראה מתחבא אצל יאיר. 

ההיסטוריה הישראלית ידעה בנים ממשיכים, אבל לא כאלה. ההיסטוריה הקצרה שלנו ידעה המולה תקשורתית סביב ילדים של פוליטיקאים, אבל לא כזאת. אולי כי אצלנו מעדיפים בן מורד כדי לספק אמפתיה, אחד שעושה בושות להורים וההורים אומרים שהם דווקא מכבדים את הפדיחה. משה דיין גידל בבית את אסי ואודי שלא חששו להתבטא נגד אביהם תחת כל מיקרופון רענן, הגם שבפועל הלכו בדרכיו האנושיות, הפוליטיות והבלתי ערכיות, וזכו לאהדת הקהל. אברום בורג צמח בביתו של מנהיג המפד"ל, יוסף בורג, ובכל זאת נמנה עם ראשי שלום עכשיו ומפלגת העבודה בכנסת, והתבטא בהבנה כלפי פלשתינים שמבצעים פיגועי התאבדות.

דנה אולמרט הפגינה מול בית אביה בראשית מלחמת לבנון השניה, אבינדב בגין, בנו של בנימין זאב, שחרר הצהרות פוסט־ציוניות והתכחש ליהדותו. כולם זכו לבמה מוארת ומכילה, זאת המשכיות שאנחנו מסוגלים לבלוע. אפילו בניו של אריאל שרון, ששותפותם בעסקי אביהם בישלה בין השאר את גירוש יהודי קטיף וצפון השומרון ואת המלחמות שבאו בעקבות המהלך, למען הישרדותו הפוליטית של אביהם, לא הוקעו ציבורית. הבנים של נתניהו עושים את הבלתי צפוי: במקום לבעוט בהורים שלהם כי דפקו להם את הילדות, גזלו מהם את הפרטיות וחשפו אותם לתקשורת ולפוליטיקה, הם מוקירים את הדרך הייחודית שבה גדלו, משתמשים בחלון הראווה לטובתם במקום רק להיפגע ממנו, ומחזירים מלחמה במגרשים שבהם הובסו בעבר. קל יותר לצקצק על בחור שגר עם ההורים והולך נגד הזרם מאשר לומר: וואלה, הזוג שנוא־התקשורת שיחק אותה במגרש הקשה ביותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו