דווקא בעונת הקורונה עם פיינל פור ללא קהל קיבלנו שני חצאי גמר הכי דרמטיים שיש. אחרי שמכבי ראשל״צ עשתה את זה לירושלים במשחק הראשון גם מכבי ת״א היתה צריכה זריקה של ״כמעט באזר״ כדי לעבור את גלבוע/גליל ולהגיע לגמר מול מכבי ראשל״צ. אמרתם באזר, אמרתם סקוטי ווילבקין.
באופן מפתיע, דווקא מכבי ת״א החזקה מכולן מגיעה בדרך הכי קשה למעמד. ברבע גמר הפלייאוף הפועל ת״א הוציאה לה את המיץ. אתמול גלבוע כמעט זעזעה אותה. שתי הסתבכויות שהיא הצליחה לצאת מהן.
לכן למרות היותה פייבוריטית על הנייר, למרות שהיריבה לא הפועל ירושלים ולמרות שהמשחק ייערך באולם שלה - הצלחת עוד לא בארון של מכבי. הצהובים יצטרכו לעבוד קשה מאוד על אליפות שלישית ברציפות.
היכולות שם, העדיפות האיכותית שם, אבל משהו עדיין לא שקט מספיק במכבי. משהו עדיין לא שוטף. עוד הוכחה היתה ההסתבכות הגדולה מול גלבוע אתמול. הסתבכות מיותרת מבחינתה. הסתבכות שלא היתה קשורה בכלל למהלך העניינים והיתה די מוזרה.
במשך שלושה וחצי רבעים לא היה ברור מה קורה האם גלבוע מנסה להרדים את המשחק או מצליחה להרדים את עצמה. זה היה על גבול המשעמם. מכבי שלטה, הובילה באזור הדו הספרתי המינימלי והיה נראה שהיא משייטת לגמר. עם זאת מכבי ת"א לא דרסה. היא לא גמרה את המשחק הזה כשהייתה יכולה.
עד אז גלבוע הייתה נחמדה מדי ועם זה אתה יכול לבנות על הפתעה מול מכבי. העניין הוא שקל היה לה לעבור פאזה ולהכניס את מכבי ללחץ. כמה דקות של העלאת האגרסיביות ההגנתית של גלבוע, יפתח זיו נכנס למוקד העניינים ופתאום מכבי נראתה פגיעה. פתאום ממצב של חוסר סיכוי מוחלט גלבוע מגיעה למצב שבו היא מפספסת את המשחק. זה מה שצריך להדאיג את מכבי.
מסתבר שכשיש סיפור במכבי הוא חייב להיות קשור לסקוטי ווילבקין. במשחק השני ברבע הגמר מול הפועל ת״א הסיפור היה ההרחקה. במשחק השלישי מול הפועל הסיפור היה שהוא לא שיחק בגלל אותה הרחקה. אתמול הסיפור היה שהגארד ניצח את המשחק בשלשה גדולה של ווינר גדול. איזה סיפור הוא מכין לנו לגמר?
