התוכנית לשעת חירום של ארגון הבריאות העולמי (אב"ע) מסייעת למדינות למנוע, להתכונן, לזהות מצבי חירום שונים ומגוונים ולהגיב אליהם במהירות כדי להציל חיים. אב"ע, באמצעות התוכנית לשעת חירום, הוא גם הגוף האמון על ניטור יישום חוקי הבריאות הבינלאומיים. יישום החוקים הללו הביא לכך שמייד כשנודע על דלקת ריאות ממקור לא ידוע בסין - אב"ע נכנס לפעולה.
ללא החוקים ורשת שיתוף המידע ברמה העולמית, היינו כנראה מודעים לקיומה של מגיפה מסתורית בשלב מאוחר יותר. פעולות הזיהוי והשיתוף המהיר אפשרו גם את שיתוף המטען התורשתי של הווירוס החדש ועימו את היכולת להכין את הריאגנטים לבדיקות המעבדה, פיתוח חיסונים ותרופות ברמה העולמית. הפנדמיה, המגיפה העולמית, מקבלת לכן, לראשונה, מענה עולמי.
כדי להכין את המדינות למצבי חירום שכאלה, ביצענו בשנים האחרונות תרגילים רבים, פעמים רבות בשיתוף עם משרד הבריאות הישראלי, כדי לוודא שהמערכות עומדות הכן. במבט לאחור ניתן להעריך שעבודות ההכנה שעשינו עוד לפני הפנדמיה הנוכחית תרמו לזריזות שבזיהוי ובדיווח, לשקיפות, לתיאום ולניהול התגובה על ידי שלטונות הבריאות.
לדוגמה: בתגובה למגיפת החזרת שהתפשטה במרבית מדינות אירופה (אזור אירופה של אב"ע אמון על 53 מדינות, כולל ישראל) ביצענו הערכה של המוכנות ובניית תוכניות לשיפורה, כולל בשירותי הבריאות ובריאות הציבור. כאשר הקוביד־19 היכה את המדינות האלו, הוא מצא שם מערך פיקוד ומטה ושירותים שיכלו להתארגן במהירות למתן התגובה הנדרשת.
לצערנו, הווירוס החדש לא הגיע עם מנגנון הפעלה, עובדה שמאלצת אותנו לרוץ אחריו, לצידו ולא לחדול מלהשיגו ולרוץ לפניו.
הסגר הוא שלב אחד בדרך לחיים לצד הווירוס. הסגר המוחלט שהוטל במדינות רבות לא היה אמור להבריח את הווירוס מהמין האנושי, לא לכך התכוונו. הסגר היה מיועד כדי להרחיק את כולנו מכולנו, כדי להעניק את הזמן הנדרש כדי לאפשר למערכת הבריאות כולה להתארגן. מדינות מעטות שבהן מערכות הבריאות היו חזקות ויציבות לפני הפנדמיה, אכן הצליחו לעמוד בעומס והיו זקוקות לסגר קל יותר.
במדינות אחרות, הסגר נדרש להיות מקיף וארוך, תוך כדי ביצוע מאמצים לשפר את מערכת הבריאות בזריזות. הווירוס מצא את נקודות התורפה של המערכות ומשקף לנו לכולנו את השיעור החשוב: הבריאות היא השקעה חיונית. מערכות בריאות וכלכלה יציבה לא ניתנות להפרדה.
ראינו שמדינות שסבלו מתחלואה ומתמותה גבוהות בחודשים הראשונים לפנדמיה הן אלה שעושות מאמצים כבירים להסיר את ההסגרים באיטיות, תוך שיתוף פעולה מצד כל הגורמים במדינה. לעומתן, באופן פרדוקסלי, בחלק מהמדינות שפעלו ביד חזקה בשלבים הראשונים, המומחים והאוכלוסייה מערערים על קיומה של המגיפה וחומרתה.
למדנו לכן, שהיענות הקהילה מצריכה תשומת לב מיוחדת. האמון הדו־כיווני בין השלטון לקהילה והקהילה לשלטון לא תמיד מבוססים והביאו לתגובות שליליות: אי־מילוי ההנחיות מחד, והפעלת סמכות ושירותי אכיפה - מאידך. מצאנו שחוזה בין הקהילה לשלטונות חשוב מאין כמוהו, כאשר היעד הוא להגן על עובדי הבריאות, לשמור על קבוצות בסיכון, להציל חיים ולשמור על המחיה.
בריאות בליבה
זו ההזדמנות להכיר בחשיבות הנגישות לשירותי בריאות איכותיים לכל. מדיווחי עודף התחלואה והתמותה שאנחנו מקבלים ממדינות רבות, עולה תמונה חשובה: ברור שבמצבים שבהם עובדי הבריאות מוגנים ומערך הבריאות אינו מוצף בחולי קורונה, כל החולים וכל שירותי המניעה ובריאות הציבור יכולים להמשיך להיות נגישים לכל. החוזה החברתי למיגון מקורונה צריך גם להתרכז בהיבטים אלה.
הכותבת היא מנהלת שעת חירום באזור אירופה של ארגון הבריאות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו