ימי הקורונה הם סוג של "חגיגה" לחוקרי דת, על אחת כמה וכמה למחקר החברה החרדית, חברה שבתגובה להנחת העבודה מודרנה=חילון, עוצבה תחת האידיאל של דחייה אסרטיבית של המודרנה. בין היתר, ימי הקורונה המאתגרים מלמדים אותנו על שלב חדש במאבק המלהיב ממילא בין רפואה לאמונה. בין תורה למדע.
רגע מכונן בין הרציונליזם למיסטיקה. חרדי בכנרת // צילום: גיל אליהו - ג׳יני
כבר בשלב הראשון בעולם הישן היה שם המתח הבסיסי בין מידת הביטחון באלוהים לבין חובת ההשתדלות ללכת לרופא. "מה לרופא בבית יראי השם?" מעלה הרמב"ן את השאלה המפורסמת, שגם היום אנחנו שומעים לעיתים חוזרים בתשובה מעלים: "אם אנחנו מאמינים שאלוקים הוא כל יכול והוא מרפא, אז למה ללכת לרופא?"
בשלב השני בעת החדשה, המהפכה המדעית, שהיא סעיף חשוב במהפכת החילון, החריפה את המתח. המדע דחק את הדת, לא רק את האמיתות הדתיות לגבי מרכזיותו של כדור הארץ וממילא של האדם כמו במהפכה הקופרניקאית, אלא את עצם מעמדם של אנשי הדת כמי שמעניקים את התשובות לשאלות הקיומיות החשובות.
בשלב השלישי, המהפכה הציונית החריפה את הקונפליקט. זו התפתחות פנים־יהודית מרתקת: יוקרת לימוד התורה ולומדי התורה יועדה למלא פונקציה חשובה בעמידת העולם החרדי מול האתגר הגדול: הופעתו היוקרתית והמושכת על במת ההיסטוריה של החלוץ היהודי־חילוני, של לוחם צה"ל היהודי־חילוני המגן על עמו ומולדתו. כדי לא להתרסק תדמיתית מול אלה ומול מה שעלול היה להתפרש כעליונות אינטלקטואלית של העולם החילוני בכלל ושל פירות המדע החילוני מציל החיים, היה צורך להעצים את יוקרת לומדי התורה ולימוד התורה.
לכן הלך והתעצם האתוס של יוקרת והצגת לומדי התורה ופעילות לומדי התורה בחורי ישיבות כמגינים על עם ישראל, לא פחות ואולי אף יותר מאשר חיילי צה"ל.
אגב, האתוס הזה התחיל להתעצם במפנה המאות ה־18 וה־19 על רקע אירוע משברי אחר: מאבק על יוקרת חוויית לימוד התורה מתוך המאבק מול הקסם הלא רציונלי של החסידות. באופן פרדוקסלי, כדי להתגונן מפני האיום המיסטי החסידי ולשמור על ערך החוויה השכלית של לימוד התורה כחוויה העליונה, היה צורך במיסטיזציה גם של חוויית לימוד התורה עצמה והצגתה כמגינה על הקוסמוס כולו.
כעת אנחנו בשלב הרביעי, עפים לשמיים עם מנהיגותו הייחודית של הרב קנייבסקי, המרן המיסטיקן הראשון, זה שנותן הוראות על בסיס מיסטי ולא רציונלי כמו המרנים הקודמים. העימות מתחדד: זה כבר לא "אמונה מול רפואה" כמו בשלב הראשון, לא "דת מול מדע" כמו בשלב השני, אפילו לא "לומדי התורה מול חיילי צה"ל" כמו בשלב השלישי. כל אלה היו קרבות פילוסופיים המתנהלים באופן שמימי, כעת יש משהו פרקטי. הרב קנייבסקי שם את הדברים למבחן מציאותי: בגל הראשון נדמה היה שהמיסטיקה הובסה, מביתו של הרב קנייבסקי יצא המסר "תורה מגנא ומצלא" היינו התורה מגינה ומצילה, ויצאה ההנחיה להתעלם מהנחיות הקורונה. אך בפועל בני ברק הפכה למוקד הדבקה ואלופי צה"ל הוזעקו להציל את החרדים המבוישים.
בגל השני שוב יצאה מביתו של הרב קנייבסקי התשובה להתעלם מההנחיות ולחזור ללמוד תורה שכן היא תעזור ותציל.
ההערכות דיברו על כך שאוטוטו הערים החרדיות יחוו גל שלישי ויהפכו אדומות. זה לא קרה. מבחינת התודעה החרדית בעצם די קרה להפך. ככל שהפרת הנחיות הקורונה אצל החרדים גברה, התוצאה במדדי הקורונה אצל החרדים ירדה. האמונה הביסה את הרפואה. התורה הביסה את המדע. יכול להיות שמדובר ברגע מכונן, לטוב או לרע, במאבק בין רציונליזם למיסטיקה.
