איך קוראים לרוצח

אני עוקב בהשתאות ובסערת נפש אחרי עניין שולי אבל עקרוני בשיח הימים האלה, והוא הדרך שבה אנו מכנים את המחבלים אנשי חמאס מחוללי הפוגרום: רוצחים, ברברים, נאצים, חיות אדם, שטנים ומפלצות, וכן הלאה.

כל מילה נכונה ומדויקת, כמובן (חוץ מ"חיות", כפי שכבר הוער, כי מה חטאו החיות וכו'). אודה שיש ביטוי אחד שמצליח אפילו להביך אותי והוא "מרצחים", ובעיקר: "רב־מרצחים" ו"רבי־מרצחים".

מהי המילה המוזרה הזאת, מרצח? מרצח הוא רוצח אכזר. המקור הוא בתנ"ך ("בן המרצח הזה"), ובשיח העכשווי שלנו הוא משמש לאיזו הגדלה והעצמה של המחבלים מחוללי הרצח. הם אינם סתם רוצח.

רוצח זה הרצל אביטן. מרצח הוא אכזר וכזה שמקצועו לרצוח. מה שיוצא בפועל הוא שימוש במילה גבוהה מדי שלא משיגה את האפקט שהיא רוצה להשיג, אלא ההפך: בגלל היותה ספרותית היא אפילו מקטינה אותו. כבר עדיף היה לומר הזבלים האלה או גושי הצואה האלה, האמינו לי.

אבל מה שמפריע לי אינו העניין הלשוני, אלא מה שעומד מאחוריו. לשם מה אנחנו עסוקים בהגדלות האלה ובדיוק ההגדרות האלה? וכי יש בכלל כינוי לשוני בעולם שיביע את התייחסותנו למי שטבחו במאות ובאלפים חפים מפשע?

ובכן, הצורך שלנו הוא פוליטי בבסיסו, והוא נועד כדי לשכנע את עצמנו שמולנו אויב שמעוניין בהרג לשם הרג. שהוא אכזר והוא לא אנושי, ועל כן אין מה לדבר איתו ואין מה להיפגש איתו, אלא אך ורק דרך כוונת הרובה.

כל זה נכון, הבעיה עם הדיבור הזה - שהוא מתאים ל־1992.

כל מי שהוא בוגר של שנות אוסלו מכיר את מערך הטיעונים הזה, שמתחיל בשאלה אם יש פרטנר או אין פרטנר, ומייד עובר לתיאור יאסר ערפאת כ"רב־מרצחים", כדי לייצר את הבידול בינו לבין אויבים "לגיטימיים", כמו נשיא מצרים או מלך ירדן.

ובגלל הנטייה הבעייתית שלנו להיתקע בשבלונות שיח ישנות, אנחנו תקועים בשטויות האלה עד היום. אנחנו מתבלבלים בין הצורך לשכנע את העולם המרושע בצדקתנו - לשם כך צריך כמובן לחשוף אותו לאכזריות על כל ביטוייה הגרפיים - לבין השיח הפנימי בתוכנו שלא זקוק לאף אחד מאלה.

הצורך שלנו הוא פוליטי בבסיסו, והוא נועד כדי לשכנע את עצמנו שמולנו אויב שמעוניין בהרג לשם הרג. שהוא אכזר והוא לא אנושי, ועל כן אין מה לדבר איתו ואין מה להיפגש איתו, אלא אך ורק דרך כוונת הרובה

הצורך הבהול לחסל את חמאס ולהרוג כל איש חמאס ואשת חמאס באשר הם, הוא לא בגלל אכזריותם ולא כגמול על מעשיהם, אלא מפני שמדינת ישראל צריכה להגן על עריה ואזרחיה מפני איום טילים ומפני אויב שברגע שיש לו הזדמנות - הוא הורג אותנו.

צריך לחסל אותו מפני שהוא האויב. לא מפני שהוא "מרצח".

צריך לחסל אותו כדי שהוא לא יחסל אותנו - לא בגלל שהוא אכזר וברברי.

צריך היה לחסל אותו רק על עצם המחשבה לחסל אותנו, אפילו לפני שהוא הספיק להיות "מרצח", אבל את זה כבר פספסנו.

לפחות בואו נעשה זאת עכשיו. זה תפקידו של צבא ההגנה לישראל: להרוג את אויבינו כדי שהם לא יהרגו אותנו.

פחות משנה איך בדיוק הם מתכננים לעשות את זה.