זוהי הזירה הנוכחית: מאבק על סדר היום

"הכוחות האלה", אני מקונן כבר שנים אחדות, "על מה הם כלים?".

מאז אנו מבלים את חיינו באקלים של מלחמה פנימית, של מחלוקת חריפה ושל תנודות פוליטיות עזות, עולה במלוא עוזה השאלה: על מה? כלומר, השאלה היא לא אם צודקים המוחים או המתגוננים, הקואליציה או האופוזיציה, אלא בעיקר אם המטרה שלשמה יוצאים למלחמה שווה את כמויות האנרגיה האדירות המושקעות בה.

והנה, השאלה הזאת כבר לא רלוונטית. עם התקדם המאבק הולכת המחלוקת ומתעצבת, הולכת ומתארגנת. צריך לומר ביושר שרוב הישראלים כבר לא נוטלים בה חלק פעיל, וממשיכים בשגרת יומם מבלי להזדקק למה שצייץ זה ומה שחצרץ ההוא, רק המיעוט שרוי בתוך סדר יום מלחמתי פעיל.

אבל הרושם העולה הוא כאילו כלל האוכלוסייה מצויה בו. והאמת? זה ההישג העיקרי של מארגני המחאה: היכולת לנהל את סדר היום, באמצעות התקשורת, וליצור מצב דמיוני - שבהכרח מכפיף גם את המציאות - של מלחמה מתמדת. זוהי הזירה הנוכחית: מאבק על סדר היום.

וזה פסול וזה מזיק לא רק בגלל עצם העניין. זה מזיק בעיקר בגלל שהמצב הזה, שהוא כאמור אחיזת עיניים ברובו, מפריע למהלך התקין של תהליכים קריטיים, שהגיע זמנם והם לא מתרחשים מפני רעם התותחים המשקיט את רחש המוזות. כבר דובר אינספור פעמים על תהליכי החלפה וירושה בליכוד שנבלמים בגלל המלחמה הבלתי פוסקת, על תהליכים פוליטיים וחברתיים בציבור החרדי ועל עוד הרבה דוגמאות. עיקר ההחמצה, לדעתי, קשור במישרין לשאלות שהמחאה כן נוגעת בהן, אם כי רק בעקיפין.

התהליך העיקרי שנבלם הוא תהליך ההידברות הנצרך והקריטי שבין שני הצדדים הניצים, אבל לא סביב השאלות המזויפות של אם שמחה רוטמן מנסה לחלץ את "הנאשם" ממשפטו או אם אנו לקראת הפיכה, וגם לא סביב השאלה אם ראש הממשלה חזק או חלש, נסחט או מוביל. תהליך ההידברות צריך להיות סביב השאלות העקרוניות של חילופי ההגמוניה, שינוי פניה העתידי הצפוי של ישראל לכיוון שמרני ויהודי יותר, ובקיצור: הרבה פחות שאלות של 2023 והרבה יותר שאלות הנוגעות לישראל 2040.

אין הרבה ישראלים שמעוניינים לעסוק בימים אלה בוויכוחים העבשים על סעיפי הרפורמה. נקעה נפשם מהדיבורים האלה, והם גם הבינו שזה לא מוביל אותם לשום מקום טוב. יותר ויותר ישראלים נוטשים את עמדות הוויכוח הוותיקות לטובת שיח אזרחי רגיל מנותק מעמדות קיצוניות, בעיקר מפני שהם מבינים את חוסר התוחלת שבעניין. לעומת זאת, יותר ויותר ישראלים מעוניינים לעסוק בשאלה הגדולה, שאלת העתיד שלא מתאמצת להתמודד ולבטל את הדעה שכנגד, אלא מנסה להשיב על השאלה כיצד יוכלו שתי הדעות לחיות יחדיו במצב החדש שנוצר ושהמחלוקות של השנים האחרונות חידדו אותו.

לשם הולך השיח, לשם הוא צריך ללכת. וכל הפגנה וכל פעולה אנרכיסטית שמנציחה את הקונפליקט העכשווי הקטן והלא חשוב והלא אמיתי - מרחיקות ומפריעות למהלכו של התהליך הגדול, זה שתפקידו לסדר כאן את חייו של הדור הבא, ולא רק את כותרותיו של המשדר הבא.