קבלו את הדמון החדש: יריב לוין

פאניקה מוסרית שוטפת את הארץ במגוון סוגיות. התופעה אינה חדשה - כמעט תמיד ניתן למצוא אותה כשממשלת ימין נכנסת לתפקידה. אחד מהתחומים הבולטים שבהם ממוקדת הפאניקה הוא מערכת המשפט. "תוכנית שלושת השלבים לריסוק מערכת המשפט יוצאת לדרך", צועקת כותרת "כלכליסט". "יריב לוין מתכנן את הרפורמות להרס מערכת המשפט", מזהיר אביעד גליקמן, צייצן בכיר של הממסד המשפטי ושל מערכות הייעוץ המשפטי. מקורותיו בביהמ"ש העליון, כך הוא טוען, מתארים את לוין כ"רוע בהתגלמותו".

פאניקה מוסרית היא פאניקה רחבת היקף מבחינה ציבורית, הנשענת על התחושה שבחברה מתפתחת כביכול בעיה מוסרית המאיימת על המוסר, לפחות כפי שהוא נתפס על ידי מפיצי הפאניקה. החוקר סטנלי כהן, שטבע את המושג, מסביר כי במסגרת הפאניקה "הבעיה המוסרית" זוכה להעצמת יתר, להגזמה, לתיאור דמגוגי שעלול להגיע עד לדמוניזציה. והדמון כרגע הוא יריב לוין וארגונים כמו קהלת, שהרי הם הולכים - על פי זורעי הפאניקה - "לרסק" או "להרוס" את מערכת המשפט.

הפאניקה המוסרית מופצת על ידי אמצעי התקשורת ו"יזמים מוסריים", המתאמצים להעלות את הבעיה לראש סדר היום. ואכן, לא ניתן לפתוח עיתונים או רשתות חברתיות מבלי למצוא את אותם יזמים מוסריים, המוכרים לנו היטב מהשיח הישן והמאוס של "קץ הדמוקרטיה". השיח הזה הרי נמשך בגלים כבר 45 שנים, מאז המהפך ב־1977.

כשהיזמים המוסריים מצליחים לעורר את הפאניקה המוסרית, מתחילה תופעת Virtue Signaling, שבמסגרתה עוד ועוד גורמים בחברה מאותתים לציבור על עולם הערכים הטוב והחיובי שלהם ועל סגולתם המיוחדת, במטרה להראות שהם מוסריים יותר.

האיתות המוסרי נעשה על ידי הצטרפות להוקעה ולגינוי של גורמי הבעיה המוסרית שעוררה את הפאניקה המוסרית, ועל ידי הצהרת כוונות שהם, הטובים והנעלים יותר, בעלי הסגולה (virtue), ייאבקו במגמות החדשות. אנחנו, מבהירים המאותתים הישראלים העכשוויים, "נגן" על מערכת המשפט המותקפת ו"לא ניתן לפגוע בה". אנחנו מוסריים, שלא כמו השמרנים הימניים האלה מקהלת, שר המשפטים יריב לוין, ובכלל ה"קיצונים" בממשלה.

אין זה מפליא שמכל התחומים, דווקא מערכת המשפט מעוררת כעת את הפאניקה המוסרית הבולטת והחריפה מכולן. זה שנות דור ויותר הפכה מערכת המשפט למרחב פוליטי מובהק, שבו יש לשמאל רוב מכריע והוא יכול לעצור מדיניות ממשלתית ולעצב אותה כרצונו. כפי שהראה פרופ' מני מאוטנר, הקבוצה ההגמונית שאיבדה את השלטון הפוליטי הפכה את בית המשפט העליון לזירה פוליטית. בית המשפט העליון, מבחינתו, נענה לכך ברצון, במיוחד בהנהגת אהרן ברק.

עתה ביהמ"ש העליון עומד להשתנות, כי הצעדים של לוין יבלמו ויבטלו את היותו זירה פוליטית. לראשונה גוברים הסימנים לכך שהמחנה הלאומי למפלגותיו מתכוון לא רק להגיע לשלטון, אלא ממש לשלוט. זאת אומרת - לעצב, לנסח וליישם את המדיניות, כשביהמ"ש חוזר לתפקידו השיפוטי החשוב כפי שהיה בעבר (אגב, היה כאן בית משפט עליון גם לפני ברק). בעולם מקובל לתאר זאת כהפרדת רשויות.

יריב לוין לא הסכים להיות שר המשפטים בממשלת המעבר, בטענה שלא יוכל ליישם את מדיניותו. לכולם היה ברור שהתפקיד שיקבל לוין - יו"ר הכנסת או שר המשפטים - יבהיר את הכיוון שאליו הולכת הממשלה. משהתמנה לשר המשפטים, וכששמחה רוטמן יהיה יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, התברר הכיוון - ומכאן הפאניקה.

המחנה הלאומי צריך לענות לדובריה ולמפיציה של הפאניקה המוסרית בפשטות: לא באנו "לרסק", אלא לאחות מחדש את הקרעים במבנה הממשל המעוות, שבמסגרתו הפך ביהמ"ש לשליט לא נבחר, באופן שאין לו אח ורע בדמוקרטיות. לא באנו "להרוס", אלא לבנות מחדש את הפרדת הרשויות הדמוקרטית, ולומר בלי למצמץ: אנו מגיניה של הדמוקרטיה.