לפתח הממשלה החדשה רובצים אתגרים חמורים. איראן מתקדמת ביכולת ההשמדה ההמונית ומעצימה את הגַיס הלבנוני שלה, ומלחמת אוקראינה מתגלגלת לכדי משבר כלכלי עולמי ומשבר ביחסי המעצמות. שני אלה משפיעים ישירות על כלכלת ישראל ועל ביטחונה. בשומרון, ביהודה ובעזה, וגם בריכוזי חוסר משילות בתוככי המדינה, מתפתחים אנרכיה מסוכנת וטרור. לאלה צריך להוסיף גם מערכת חינוך החולה בפוסט־ציונות, אי־שוויון חברתי, פיצול מזיק וארגון ירוד.
אבל בלי סמכות, שום ממשלה לא תוכל לשאת באחריות ולהתמודד עם האתגרים האלה. אין אחריות בלי סמכות. הקלקולים החמורים שהתגלו לעין כל במערכות המשפט והאכיפה שלנו, מחייבים, אפוא, את הממשלה להידרש אליהם ראשונים, ללא דיחוי ומתוך ראייה מערכתית ומשטרית כוללת. בלי רפורמה כזאת - הממשלה לא שולטת כראוי במנגנוני הביטחון והאכיפה של המדינה, ובייחוד צה"ל, המשטרה והפרקליטות, שגילו בשנים האחרונות שאיפה מסוכנת לשלוט בעצמם, ושנחשפו בהם תקלות מבניות מסוכנות. לכן, רפורמה מקיפה היא צורך מבצעי דחוף.
לא קציני צה"ל, פעילים או בדימוס, הם המוסמכים לבדם לקבוע מה יהיה גודל צי הצוללות שלנו, למשל, אם כי דעתם חשובה. האחריות להתמודדות האסטרטגית עם איראן מסורה רק לממשלה, שלא כמו שסברו בשעתם ראש המוסד דגן, הרמטכ"ל אשכנזי, ראש השב"כ דיסקין ונשיא המדינה פרס. לא קציני המשטרה לבדם הם המוסמכים לקבוע כיצד תיאכף המשילות במדינה וכיצד תתנהל המלחמה בשחיתות, אם כי דעתם חשובה. הם כפופים אסטרטגית לממשלה. לא ייתכן שקציני צה"ל והמשטרה, פעילים או בדימוס, הם שיקבעו מי יפקד עליהם, כמו שראינו בפרשות אשכנזי והירש, ובמידה רבה גם במינוי הרמטכ"ל הבא בזמן ממשלת מעבר.
אסור להתיר מצב של פרקליטות מטייחת עצמה לדעת, כמו שראינו במופעי המשנָה ליועמ"ש מררי ופרקליט המדינה ניצן בפרשות פגסוס ורות דוד, שלא לדבר על תפקוד הפרקליטות והמשטרה בחקירת נתניהו. אי אפשר להשלים עם בג"ץ המכתיב לממשלה מדיניות הגירה או מדיניות ביטחון בנגב המערבי. בג"ץ שהרשה לעצמו לדון בתקפות חוקי יסוד - הוא בית דין שחרג מסמכותו.
מדוע כל התופעות האלה הן הפקרוּת שיש לסיימה במהירות ובשיטתיות? משום שהן מחבלות ביכולתנו הקיבוצית להתמודד עם האתגרים החמורים שלפנינו כחברה ריבונית, הבוחרת את הנהגתה ויכולה לתבוע ממנה דין וחשבון. הממשלה לא תוכל להתמודד עם אתגרינו, אם היא לא תשלוט באופן אפקטיבי בכליה העיקריים.
יש לקוות שהחוק להכפפת המשטרה למדיניות השר הממונה, והפקדת לוין על משרד המשפטים ואוחנה בראש הכנסת, מבשרים על הבנה, אם כי מאוחרת, של נתניהו כי יכולתו לפעול בתחומים הנראים לו חיוניים תלויה בביצוע רפורמה חוקתית מקיפה במערכות המשפט והאכיפה שלנו.
לוין חייב להתחיל ללא דיחוי, בגיבוי של נתניהו, בתיקון חוק יסוד: השפיטה, בחקיקת חוק יסוד: החקיקה, ובהעצמת המחלקה לחקירות שוטרים וגוף הביקורת על הפרקליטות. ההליך צריך להיות שקול ומידתי, אבל תכליתי וקצר. תיקון בחוק יסוד: השפיטה יסדיר מחדש את בחירת השופטים בכל דרגותיהם, על סמך מיון מקצועי שיביא בחשבון הערכות עמיתים־שופטים, אבל יפקיד בידי הכנסת את הסמכות האחרונה לבחירתם. עוד תיקון יצמצם לממדים סבירים את זכות העמידה בפני בג"ץ, ותיקון שלישי ימנע שיטות פרשנות "יצירתיות", קרי - שרירותיות.
רק אחרי שיתוקן חוק יסוד: השפיטה, יסדיר חוק יסוד: חקיקה חדש את הבקרה השיפוטית על חוקי הכנסת. היא תותנה בהרכב מלא של כלל שופטי בית המשפט העליון, וברוב מיוחס גדול. בתנאים אלה, התגברות על פסילת חוק תותר ברוב מיוחס לא קטן בכנסת. אלה תיקונים חיוניים, ואף דחופים, שהממשלה החדשה צריכה להתחיל בהם מחר בבוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו