ההשבעה הקרבה של ממשלת ימין תסמן את החזרה מטרלול לנורמליות בתחומים רבים כל כך, שנושא אחד, משמעותי וחשוב, כמעט לא זוכה לתשומת לב. עם כינון הקואליציה היציבה של המחנה הלאומי, אפשר יהיה סוף־סוף להיפרד מההמצאה השלומיאלית שזכתה אצלנו לכינוי "ראש ממשלה חליפי", ומשלל החוליים שהתלוו אליה. מי ייתן והפרידה הזאת תהיה סופית, ושלא נסבול מחליפיוּת עוד.
הראש היהודי ממציא הרבה פטנטים, אך יש להודות שלא כולם מוצלחים. הופעת מוסד ראש הממשלה החליפי בחיינו הציבוריים תיזכר ככושלת במיוחד. אין פלא שמבנה שלטוני כזה לא קיים בשום מקום אחר בעולם. הרי כל מערכת שלטונית או ניהולית זקוקה לוודאות, וברגע שמציבים בראשה שני ראשי ממשלה פריטטיים - זה פתח לצרות.
במקרה הישראלי, הצרות הגיעו בצרורות. יש שיגידו כי אחרי שלוש מערכות בחירות רציפות לא היה מנוס מממשלת אחדות בין נתניהו לגנץ, ושבלי הסולם של פיתוי להפוך לראש ממשלה חליפי בעל סמכויות דומות לראש הממשלה האמיתי - גנץ לא היה מסכים להיכנס לממשלה כזו. זה כנראה נכון, אלא ששכרה של ממשלה שנקנתה בנזיד החליפיוּת יצא בהפסדה.
כדי להצדיק בעיני בוחריו את הזיגזג הפוליטי שביצע, כשנכנס לממשלה אחרי שהבטיח להחרים את מנהיג הליכוד, גנץ ניצל את הפלטפורמה של מבנה דו־ראשי כדי להראות לכולם שהוא קובע לא פחות מרה"מ נתניהו. הציבור אולי כבר הספיק לשכוח כיצד גנץ עצר מהלכים ופעולות שלדעת רבים היו הכרחיים לקידום. הכל היה כשר בעיניו: החלטות ממשלה סוכלו ברגע האחרון, מינויים הוקפאו, רפורמות חיוניות נבלמו, כמעט הכל נעצר ושותק.
אף שבקואליציה היה רוב ברור לימין, גנץ הטיל וטו מוחלט על כל פעולה מבורכת שהיתה עשויה לקדם את השקפות העולם הימניות. שיאה של תקיעת המקלות בגלגלים נגלה רק לאחרונה, כשהוא ואחרים סיפרו על פעילותם מול הממשל בוושינגטון לסיכול האפשרות להחיל את הריבונות הישראלית על היישובים ביהודה ושומרון. האם בתמורה ראש הממשלה החליפי ושריו לפחות ריסנו את עצמם ונמנעו מצעדים שבמחלוקת? בדיוק להפך! די אם נזכיר את ההשתוללות הלעומתית של אבי ניסנקורן במשרד המשפטים, שרק העמיקה והחמירה את בעיות מערכת המשפט בישראל, כדי להמחיש כמה נזק הסב מוסד ראש הממשלה החליפי בשנה הראשונה לקיומו.
ואם הנזק הזה לא הספיק, בנט ולפיד עשו מהמבנה הדו־ראשי חוכא ואיטלולא. תחילה נוצלה החליפיוּת כדי להסוות מהציבור את הסירחון שבהצטרפות של בנט ליריביו האידיאולוגיים, בניגוד גמור לכל הבטחותיו לבוחר. חמור אף יותר קרה בהמשך, כשבחסות החליפיוּת חמקו שני האישים מהאחריות שכרוכה במצב הנורמלי בתואר "ראש ממשלה". לפיד הרבה לעשות זאת כשלא התייצב לדיונים, כי ידע שראש הממשלה האמיתי ממילא יהיה שם. בנט הרחיק לכת כשמסר את התפקיד ללפיד (שוב, בניגוד להבטחה לבוחר), עם היוודע הדבר שאין לקואליציה שלו רוב. שיא הזלזול נשבר כשהפסיק למעשה לתפקד והתמסר לענייניו, אף שהחזיק במשרת ראש הממשלה החליפי עוד שבועות ארוכים.
אם למישהו היה ספק באשר לפגעי החליפיוּת - גנץ, לפיד ובנט המחישו אותם בבירור. ברוך שפטרנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו